“כשאני רוצה להבין את המציאות אני חוזר לעבר. כשאני לא מבין מה קורה מסביב, ומי נלחם במי, ולמה באמת - ההיסטוריה יכולה לתת לי תשובות. לא – ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, וגם אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד לפי מה שקרה בעבר. אבל מה – אפשר ללמוד מההיסטוריה, אפשר לראות איך אנשים מתנהגים, מה האופציות שעומדות מולם, מה מניע אותם, למה בחרו מה שבחרו, והאם היה זה בלתי נמנע – וכשמבינים מאיפה המעיין נובע, יותר קל לנו להסביר לעצמנו את הטירוף של היום. לא תמיד זה לטובה כמובן, לפעמים עדיף להיות כמו הכבשים לא מודעים ומאושרים בבורותינו, אבל לפחות אצלי זה לא אופציה. אני רוצה לדעת, אך עם זאת, לרוב אני באמת יותר מיואש אחר-כך מהידיעה. ולמה כל הברברת שלי? כי אולי אתם כן אבל אני לא מבין את מה שקורה מסביב - סונים, שיעים, בעת', חיזבאללה, חמאס, פת"ח, אחים מוסלמים, דאעש – זאת אומרת אני מבין חלק, אבל אז הם עושים משהו שאני לא מבין, והם שונאים ומתפייסים, והם אידיאולוגים עד הסוף ופתאום מתפשרים. מה קורה? למה הם שונאים אחד את השני יותר מאותנו? ואיך פתאום נולד משהו חדש יותר קיצוני יותר שמאחד כנגדו את כל השונאים של פעם? וכמו שאמרתי כשאני לא מבין אני חוזר להיסטוריה, והיא עוזרת, מבהירה, אבל גם מדאיגה. החשישיים, הם כת שיעית שפעלה בעיקר במאה ה-11 וה-12 במרחב המזרח התיכון. החשישיים – הם אולי (למרות שיש שיחלקו על כך) ארגון הטרור הראשון ובטוח המפורסם ביותר בימי-הבינים, השם שלהם נתן את ההשראה למילה הלועזית – Assassins – מתנקש – (השם חשישיים הוא בעצם שם גנאי לכת השיעית הזאת – שהדביקו אויביהם המוסלמים האחרים). בסבלנות אין קץ הם הקימו רשת של סוכנים מתאבדים וניהלו מסע מחושב היטב של רציחות פוליטיות, שכוונו נגד מנהיגים פוליטיים או דתיים, סונים או שיעים, שאיימו עליהם או רדפו אותם (הם אפילו ניסו להתנקש בצלאח א-דין המפורסם שפחד מהם). חוץ מהסיפור המרתק על הכת הזאת פורש – המחבר – ההיסטוריון המהולל – ברנרד לואיס – את הרקע ההיסטורי – דתי, פוליטי כלכלי – במרחב האיראני-ערבי-עות'מני – שמסביר את מקורותיה, התנהלותה ומטרותיה של הכת הזאת, ובתוך כך מלמד על התפתחותו של האסלאם, האידיאולוגיות והיריבויות ההיסטוריות הטבועות בו, שאת השפעתן אפשר לראות עד היום. למתעניינים במזרח, באסלאם, ובסיעתיות הדתית-אידיאולוגית שבו – ספר קצר זה הוא אוצר בלום של עובדות וסיפורים היסטוריים מאלפים. זהו אמנם ספר קצר, אך לא קל. הוא מלא עד גדותיו במידע, שלעיתים כתוב בצורה לא קלה ועמוסה. ברנרד לואיס הוא כמו סכר הובר של מידע על האסלאם, הערבים וההיסטוריה של המזרח התיכון, והספר הזה הוא ניסיון להוציא כמה טיפות ממנו על ידי קדיחה בסכר – אם תרצה או לא, עומס המים על הסכר יגרום שלא תקבל כמה טיפות אלה זרם שוטף בעוצמה אדירה, שצריך זהירות רבה כדי לא לעוף ממנו. וכך מסיים ברנרד לואיס את הספר : "[] התקווה המשיחית, והאלימות המהפכנית שעוררה אותה, המשיכו לזרום מתחת לפני השטח ולאידאלים ולשיטות שלהם נמצאו מחקים רבים. בשביל אלה סיפקו השינויים הגדולים המתחוללים בזמננו סיבות חדשות לזעם, חלומות חדשים המחכים להגשמתם ונשק התקפה חדש" (עמ' 134). המציאות כתוצא העבר – היסטוריה! ספר טוב למטורפים לנושא.”

“כשאני רוצה להבין את המציאות אני חוזר לעבר. כשאני לא מבין מה קורה מסביב, ומי נלחם במי, ולמה באמת - ההיסטוריה יכולה לתת לי תשובות. לא – ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, וגם אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד לפי מה שקרה בעבר. אבל מה – אפשר ללמוד מההיסטוריה, אפשר לראות איך אנשים מתנהגים, מה האופציות שעומדות מולם, מה מניע אותם, למה בחרו מה שבחרו, והאם היה זה בלתי נמנע – וכשמבינים מאיפה המעיין נובע, יותר קל לנו להסביר לעצמנו את הטירוף של היום. לא תמיד זה לטובה כמובן, לפעמים עדיף להיות כמו הכבשים לא מודעים ומאושרים בבורותינו, אבל לפחות אצלי זה לא אופציה. אני רוצה לדעת, אך עם זאת, לרוב אני באמת יותר מיואש אחר-כך מהידיעה. ולמה כל הברברת שלי? כי אולי אתם כן אבל אני לא מבין את מה שקורה מסביב - סונים, שיעים, בעת', חיזבאללה, חמאס, פת"ח, אחים מוסלמים, דאעש – זאת אומרת אני מבין חלק, אבל אז הם עושים משהו שאני לא מבין, והם שונאים ומתפייסים, והם אידיאולוגים עד הסוף ופתאום מתפשרים. מה קורה? למה הם שונאים אחד את השני יותר מאותנו? ואיך פתאום נולד משהו חדש יותר קיצוני יותר שמאחד כנגדו את כל השונאים של פעם? וכמו שאמרתי כשאני לא מבין אני חוזר להיסטוריה, והיא עוזרת, מבהירה, אבל גם מדאיגה. החשישיים, הם כת שיעית שפעלה בעיקר במאה ה-11 וה-12 במרחב המזרח התיכון. החשישיים – הם אולי (למרות שיש שיחלקו על כך) ארגון הטרור הראשון ובטוח המפורסם ביותר בימי-הבינים, השם שלהם נתן את ההשראה למילה הלועזית – Assassins – מתנקש – (השם חשישיים הוא בעצם שם גנאי לכת השיעית הזאת – שהדביקו אויביהם המוסלמים האחרים). בסבלנות אין קץ הם הקימו רשת של סוכנים מתאבדים וניהלו מסע מחושב היטב של רציחות פוליטיות, שכוונו נגד מנהיגים פוליטיים או דתיים, סונים או שיעים, שאיימו עליהם או רדפו אותם (הם אפילו ניסו להתנקש בצלאח א-דין המפורסם שפחד מהם). חוץ מהסיפור המרתק על הכת הזאת פורש – המחבר – ההיסטוריון המהולל – ברנרד לואיס – את הרקע ההיסטורי – דתי, פוליטי כלכלי – במרחב האיראני-ערבי-עות'מני – שמסביר את מקורותיה, התנהלותה ומטרותיה של הכת הזאת, ובתוך כך מלמד על התפתחותו של האסלאם, האידיאולוגיות והיריבויות ההיסטוריות הטבועות בו, שאת השפעתן אפשר לראות עד היום. למתעניינים במזרח, באסלאם, ובסיעתיות הדתית-אידיאולוגית שבו – ספר קצר זה הוא אוצר בלום של עובדות וסיפורים היסטוריים מאלפים. זהו אמנם ספר קצר, אך לא קל. הוא מלא עד גדותיו במידע, שלעיתים כתוב בצורה לא קלה ועמוסה. ברנרד לואיס הוא כמו סכר הובר של מידע על האסלאם, הערבים וההיסטוריה של המזרח התיכון, והספר הזה הוא ניסיון להוציא כמה טיפות ממנו על ידי קדיחה בסכר – אם תרצה או לא, עומס המים על הסכר יגרום שלא תקבל כמה טיפות אלה זרם שוטף בעוצמה אדירה, שצריך זהירות רבה כדי לא לעוף ממנו. וכך מסיים ברנרד לואיס את הספר : "[] התקווה המשיחית, והאלימות המהפכנית שעוררה אותה, המשיכו לזרום מתחת לפני השטח ולאידאלים ולשיטות שלהם נמצאו מחקים רבים. בשביל אלה סיפקו השינויים הגדולים המתחוללים בזמננו סיבות חדשות לזעם, חלומות חדשים המחכים להגשמתם ונשק התקפה חדש" (עמ' 134). המציאות כתוצא העבר – היסטוריה! ספר טוב למטורפים לנושא.”