קונסטנטין מ' בזילי היה איש משרד החוץ הרוסי בראשית המאה התשע-עשרה. ב-1838 נתמנה לקונסול הרוסי ביפו וב־1839 עבר עם כל הקונסוליה מיפו לביירות. החל מ־1843 שימש בביירות קונסול כללי וממונה על הנציגים הקונסולריים באיזור סוריה, לבנון וארץ־ישראל (כולל ירושלים).
במסגרת שירותו הקונסולרי הממושך, שהגיע לסיומו עם פרוץ מלחמת קרים ב־1853, סייר המחבר ברחבי הארץ, שוחח עם אנשיה, חקר, קרא ורשם. הוא עיין, בין השאר, במיסמכים ובתעודות מקוריות, קלט מסורות מקומיות, ליקט את כל החומר הזה ואף השתמש בספרות קיימת, וכך יצא מתחת ידיו ספר מקיף, מעמיק ומעניין.
אף כי הספר עוסק בעיקר בתולדות סוריה-לבנון-ארץ־ישראל במאה הי"ח ובמחצית המאה הי"ט נכלל בו גם חומר רקע במידה ניכרת על תולדות האיזור בתקופות מוקדמות יותר.