פילון היהודי, איש אלכסנדריה, מת בשיבה טובה כעשרים וחמש שנים לפני חורבן הבית השני. בהיותו בן למשפחה אמידה, המקורבת גם לחוגי השלטון הקיסרי ברומי וגם למלכי יהודה, צאצאיו של הורדוס הגדול, ידע פילון לשרת במסירות נפש את הקהילה היהודית במצרים וללחום למענה בשעת הדחק. אף על פי שהיה מעורה בחיי החברה ההלניסטית, בעל תרבות כללית רחבה ובקיא בחוכמת יוון, יצירתו הספרותית העצומה עוסקת רובה ככולה בסנגוריה על היהודים ועל אמונותיהם או בפרשנות התורה כפשוטה וכמדרשה. יצירה זו נשתמרה, אף כי בחלקה בלבד, בזכות הנוצרים, שבמאות הראשונות לספירה מצאו עניין רב במשנתו והסתמכו עליה בלא סייג, ואולם לאחר שנות דור אבד זכרו של פילון מישראל. לפני כמאה שנה אמנם החלו מלומדים יהודים לעיין בכתביו, אך נראה שעדיין לא מצא פילון את מקומו באוצר התרבות היהודית. מכל מקום, מעטים חיבוריו שתורגמו עד כה לעברית. המהדורה הזאת, השואפת להחזיר "הביתה" את הפילוסוף היהודי ההלניסטי, קבעה לעצמה כיעד ראשון להביא לאשורם את כל כתביו שנשתמרו בשפת המקור שלהם. התרגום העברי, המדויק ככל האפשר, נעשה על פי הנוסח היווני הביקורתי של מהדורת כהן, והוא מלווה הערות רבות ומבואות. בהמשך לכתבים ההיסטוריים והאפולוגטיים (כרך א), ולחמשת החיבורים הראשונים של הסדרה המעמידה את "ספר המצוות" של פילון (כרך ב), כרך שלישי זה מביא את חמשת החיבורים האחרונים של "ספר המצוות".