המקווה הלוהט הוא אוסף סיפורים אישיים ביותר של נער יהודי, עולה מהונגריה, שנשלח ללמוד ב"חדר" ובישיבות של בני - ברק ומאה שערים. בסיפוריו מבקש מאיר בראון כמו להציג ראי מלוטש, לנבונים שבין חבריו החרדים, ולפתוח צוהר רחב ובהיר אל תוכם של התכנים הרוחניים שבתרבות הכיתות החרדיות. בכל סיפוריו חוזר, שוב ושוב, המוטיב: "מה מחליף את תבונת האנוש בתפיסה פסבדו - רוחנית השוללת את החשיבה העצמית" של החרד והמאמין לרבניו, באשר הם רבנים. מאיר בראון חושף טפח ועוד טפח מסיפור חייו - שלו, שהם עלילות בן - אביונים חרדי שגדל וראה עולם. זהו גם סיפורו של תלמיד חכם מובהק, חברם הקרוב של צדיקים - רבנים, ופוליטיקאים - חרדים בולטים. המחבר קורא תגר מבפנים על כל מה שהוא מכנה: "ההתבהמות הקדושה ותעשיית - העדר של החרדיזמוס המודרני." הוא מצליח לבטא לעילא זעקת כאב אישית, מסכת הגות ומחאה חברתית, במעין סיפורת קלילה של שיחות - מקווה. סיפוריו של מאיר בראון כתובים בלשון חרדית שורשית ועסיסית, שפת מקורות חיה ומעודכנת כפי שאיש לא כתב בה לפניו.