``...הוא הפסיע בצעדים מהירים ולא הביט אחורנית ולא הביט אחורנית. וכאשר חצה את הדשא חש שהדם מתחלף בעורקיו. הוא פסע על השביל המרוצף אך לא היה יכול לשמוע את פסיעותיו. שאון מפל של רגעים מתגלגלים עימעם את שמיעתו. רגעים נגררים, רגעים נגרפים. ואז שכך הכול ושקט צחור ירד. הוא פסע בתוך השקט הצחור כאסטרונאוט הבוחן מרחבים חדשים בתוך חלל נטול כוח משיכה. נוגה הביטה אחריו, לא ניסתה לעכבו, הניחה לו ללכת. היא ראתה אותו מתרחק בתוך מרחב בהיר זרוע איי זהב, ואף שביכתה אותו התפללה כי יגיע``.