ח' נ' ביאליק נחשב עוד בחייו כמשורר הלאומי של העם היהודי, שהשפעתו על בני דורו היתה רבה. הוא תואר כמשורר התקווה והתקומה בדור שחווה את גזירות תחום-המושב, את הפוגרומים, את המהפכה הרוסית, את עליית הציונות ואת שגשוגה של העברית כשפה חיה. המחבר, דוד אברבך, בוחן בספר זה את התנאים ההיסטוריים, החברתיים והספרותיים ששימשו רקע לעלייתו של ביאליק לדרגת משורר לאומי; את גישתו הדו-ערכית לתפקידו-הוא במישור הלאומי; את רגישותו לגבי נושאים אישיים בעלי-משקל; ואת יחסי-הגומלין בין דמותו כמשורר לאומי ובין הצטיירותו כמשורר-וידויים לירי. המחבר מתאר בפני הוקרא כיצד שירתו של ביאליק חושפת נפש מתייסרת ובאיזו מידה חש המשורר את הקשר בל-יינתק בין שירתו לחייו.