כריס מרקר (נ' 1921, צרפת) – במאי קולנוע, צלם, אמן של דימויים ושל מלים - הוא מהיוצרים המיוחדים והמשפיעים ביותר. ביצירות מופתיות דוגמת "מכתב מסיביר", 1958, "המזח", 1962, "ללא שמש", 1982, הוא שינה מוסכמות של קולנוע, תעתע בהבחנות מהותניות בין תיעוד לבדיון, בין פרטי לציבורי, בין תיאור מילולי לדימוי חזותי, בין תצלום סטטי לדימוי בתנועה. בעבודותיו התנסח כיוון חדש ופתוח של מבע - המסה הקולנועית, מבט סובייקטיבי ומעורב היודע להרחיק הרבה מעבר לטווח הטבור ומצטיין באחריות לדימוי, למלה, למחשבה. קתרין לאפטון מציגה את מורכבותו הדיאלקטית של מרקר משלהי שנות ה-40, כשהחל את דרכו כמשורר, סופר ומבקר בכתב העת הצרפתי "אספרי", דרך המסות הקולנועיות המונומנטליות והרב-קוליות - "חודש מאי הנאה", 1962, ו"חיוך בלי חתול", 1977, ועד לשנות ה-90 ולתחילת העשור הנוכחי: מיצביו השונים במוזיאונים; "הבולשוויק האחרון", 1993, דיוקן הבמאי הסובייטי האלמוני כמעט, אלכסנדר מדוודקין, שהינו מסה רבת פנים על היסטוריה של מאה שלמה; "המפלס החמישי", 1997, סרטו התיעודי-בדיוני שסיפור המסגרת שלו הוא משחק מחשב הגורם לקריסת המחשב כל אימת שהגיבורה עוקפת עובדות על גורל תושבי אוקי נאווה ב מלחמת העולם השנייה; עבודת הסי-די-רום האינטראקטיבית, "אי-זכירה", 1998 – שיוט אל תוך גיאוגרפיית הדמיון, האסוציאציות והזיכרון של מרקר; "יום אחד בחיי אנדריי ארסנוויץ'", 1999, דיוקן יצירה וחיים רב השראה של הבמאי אנדריי טרקובסקי; "זכרונות מן העתיד", 2002, סרט העשוי כולו תצלומים ובוים במשותף עם יאניק בלון, ועוד ועוד. פיתום הוצאה לאור עדכנה את המהדורה העברית במידע על פרויקטים, סרטים וביבליוגרפיה עד 2007.
לאפטון מעגנת את השגותיה בהקשרים של היסטוריה ותרבות, המאירים באפקטיביות את ההשוואות עם ז'אן רוּש וז'אן-לוק גודאר, את שיתוף הפעולה עם יוריס איוונס, את מקומם של דז'יגה ורטוב, המונטאז' והיצ'קוק בעשייתו, את הבעיות החוזרות ונשנות שהיו לו עם הצנזורה הצרפתית. המחקר האנליטי, האינפורמטיבי והבהיר של לאפטון עשיר בתובנות ספציפיות למרקר ועקרוניות כלליות ורגיש לאיכויות החזותיות-פואטיות עתירות ההמצאות של עבודותיו.
כמה מסרטיו הראשונים של מרקר נעשו במשותף עם אלן רנה (ביניהם "גם פסלים מתים", 1950 - 1953; "לילה וערפל", 1955) - שני במאים שמחשבות על זמן והיזכרות/זיכרון שזורות בלב עבודתם. פעילותו של מרקר מקבילה במובנים לא מעטים לבמאי הגל החדש הצרפתי, אבל יחידאיותו ואופן טיפולו החדשני-תמיד בחומרים מן המוכן אינם מאפשרים לראותו בקלות כחלק מקבוצה.
קתרין לאפטון היא מרצה בכירה לקולנוע באוניברסיטת רוהאמפטון, לונדון.
147 איורים בשחור-לבן
עיצוב הספר: סטודיו עדי שטרן