מורה אמריקני אמר פעם, ש"אין שמץ של רקע היסטורי בהוראת המתמטיקה וכך נוצרה ההרגשה שכל המערכת הזו (המתמטיקה) נפלה מוכנה מהשמיים לשימושם של מאחזי עיניים ולהטוטנים". נוסיף לזה את מה שאמר המתמטיקאי והפילוסוף ברטרנד ראסל, ש"אפשר להגדיר את המתמטיקה כנושא שבו אף פעם איננו יודעים על מה אנחנו מדברים ואם כבר יודעים, אז לא בטוחים אם מה שאנו אומרים הוא נכון". שני ההיגדים מתאימים לדרך בה תופשים מרבית האנשים את מקצוע המתמטיקה: מקצוע זר ומנוכר, שאינו מתיישב עם מציאות היום-יום ודורש שינון ותרגול, שאין עימם עניין, הנאה, אתגר ולחלוחית של הומאניות. אולם עד כמה שייראה מוזר לחלק גדול מכם, למתמטיקה יש מאפיינים אנושיים רבים, המתגלים כאשר מקלפים את הרבדים האלגוריתמיים-טכניים של התחום. המתמטיקאי קרונקר, שחי במאה ה-19, אמר שאת המספרים הטבעיים ברא אלוהים ואילו את שאר המתמטיקה יצרו בני האדם. במדעי הטבע והחיים - פיסיקה, כימיה, ביולוגיה מוצג הצד האנושי, אמנם באורח מינימלי, אך יש קשר היסטורי כלשהו לגילויים ולהמצאות. כאשר לומדים על ציפה ושקיעה של גופים או על חוק המנוף מזכירים, אולי כלאחר יד, את ארכימדס, האחראי לפיתוחם של שני נושאים אלה. מספרים את סיפור הכתר של מלך סיראקוז, התגלית בבית המרחץ, ריצת העירום בחוצות העיר הסיציליאנית והקריאה המפורסמת - "אאוריקה" על אנשים שאהבו לחשב ולחשוב מתמטיקה.
ד"ר אביקם גזית, 'מצאתי! על אנשים שאהבו לחשוב ולחשב', הוצאת 'גייסט' שהפכה למושג מדעי: "היוריסטיקה" - גילוי עצמי. אולי גם מזכירים את המשפט המפורסם המיוחס לו, שהפך לניב עם משמעות ליום-יום: "תנו לי נקודת משען ואזיז את כדור הארץ. כאשר לומדים על כוח המשיכה וחוקי התנועה של ניוטון, מספרים את סיפור התפוח שנפל מהעץ על הראש ונתן לניוטון את הרעיון הראשוני על המקור לנפילת גופים. כאשר לומדים בחשמל על יחידת האינדוקציה המגנטית "גאוס" יש כאלה שמזהים את המילה עם "עקומת גאוס" - עקומת הפעמון, העקומה הנורמלית בהתפלגות סטטיסטית, ויש המזכירים את איש המדע גאוס. מעטים אולי יודעים, ששלושת המדענים - ארכימדס, ניוטון וגאוס, נחשבים במידה רבה של הסכמה לשלושת המתמטיקאים הגדולים בכל הזמנים.
ספרי החדש "מצאתי...! - על אנשים שאהבו לחשוב ולחשב", משתדל להפריך את ההרגשה שתוארה בפיסקה הראשונה אודות מאחזי עיניים ולהטוטנים. הספר לוקח את הקורא למסע מרתק לאורך כ-4000 שנות היסטוריה בהן פותחה המתמטיקה על ידי בני אנוש. התפתחות ענפי המתמטיקה השונים מתוארת באופן ידידותי, קליל וקליט מבלי לוותר על האיכויות המדעיות של הגילויים. תחילה מתוארות המתמטיקה המצרית והבבלית עם תרומתן לשיטות ספירה ולגיאומטריה, אחר כך המתמטיקה היוונית שהביאה לגיבוש החשיבה הפוסטולאטית דדוקטיבית. בהמשך מוצגת תרומתם של מתמטיקאים מוסלמים ויהודים לשימור ולהעברת שלהבת המתמטיקה בחשכת ימי הביניים. הפרק החמישי עוסק בתחילת העת החדשה שבלטו בה דמויות מעניינות וססגוניות אשר תרמו לפיתוח ענפי מתמטיקה חדשים.
הפרק האחרון עוסק בעת החדשה ובקבוצת מתמטיקאיות שחיפשו לבטא את יכולתן הקוגניטיבית בתחום המתמטיקה והתמודדו עם דעות קדומות של החברה, הקהילה ואפילו של המשפחה. בספר תיאור חייהם של כ-40 מתמטיקאיות ומתמטיקאים ומטרתו לא להעמיק ולחדור אל גופי הידע המתמטיים, אלא להציג את התהוותם של ענפי המתמטיקה השונים מזווית ראיה של האנשים שיצרו ופעלו בתקופות השונות. אין צורך ברקע מתמטי מעבר לנלמד בבית הספר, והספר אמור לשמש תרפיה למתעניינים במקורות ההיסטוריים של המתמטיקה ולספק את סקרנותם של הרוצים לדעת מהיכן החלו הדברים.
זהו ספרו החמישי של ד"ר אביקם גזית אחרי שלושה ספרים העוסקים באתגרי חשיבה, וספר שירים אחד. הוא מרצה לחינוך מתמטיה במכללות סמינר הקיבוצים, בית ברגל ומרצה לחינוך באוניברסיטה הפתווחה.