“ניתוח מעמיק המתאר את התפתחות הנצרות בשנותיה הראשונות. בתקופת האימפריה הרומאית -זמנו של הורדוס.
הספר מציג את התקופה לאור המקורות כשהכותב אדם הבקיא מאד בנושא ןמכיר את המקורות היטב.
הוא משתמש בעיקר בברית החדשה כמקור כמו כן ביוספוס פלביום הוא יוסף בן מתיתיהו, בתלמוד, בפילון אלכסנדרוני ועוד אם כי מבקר ובודק את אמיתות הפרטים ואת המידע המופיע בהם.
ישו היה יהודי, ישו נצלב כיהודי יורשיו הם אלו ששינו את הדת והתרחקו מהיהדות והכו את היהדות לדת שנואה ונרדפת.
יש לציין שטעויות של המנהיגות היהודית והרחקתו ממנה הפכו את המכונים "נצרנים" לדחויים ומכאן הקמתה של דת זו. יתכן בהחלט שהבנה וסובלנות בקרב רבני ישראל בעת ההיא הייתה מונעת את הפילוג והנצרות כדת לא הייתה קמה.
דת זו שהפכה מדת נרדפת לדת רודפת.
שהביאה על היהדות אסונות כבדים. חוסר המודעות לכך וחוסר ראיית העתיד הביאו למה שהביאו.
על פי הבנתי יש כאן השתלשלות ארועים שלא ניתן היה לחזות את אשר תביא אבל גם חוסר נכונות לקבל שינויים או לפחות להיות מתונים יותר בהבנת תהליכים שהתרחשו בעת ההיא .
את המאוחר אין להחזיר אך בהחלט ההסטוריה מלמדת ויש להיות קשובים לה.
ספרו מצטיין בלשון רהוטה וניכר שהאיש היה משכיל ובעל השקפת עולם וידע הסטורי רחב מאד. על פי תפיסתי מנהיגים ובכלל מקבלי החלטות חייבים להיות בקיאים בהסטוריה. ישנה מידה רבה של חזרה -לדעתי "אין חדש תחת השמש" "מה שהיה הוא שיהיה" ברור שאין הארעים העתידיים זהים לאלו שהיו בעבר אך רוח הדברים והתנהגות בני אדם כפרטים וכקבוצות דומה מאד.”