זה זמן מה מחלחל שמו של המשורר מארץ פורטוגל לתודעתם של שוחרי שירה בארצנו בזכות תרגומים משירתו,שפרסם אהרן אמיר מדי פעם בעתונים ובכתבי-עת.
רק מקצתם של אלה לוקחו מתוך קובץ השירים הרהורים על הריסות,המוצג בזה עתה כשלמות אחת לפני הקורא העברי-למעט פואמה אחת ארוכה הכלולה בו במקור ושמה,בקירוב,"דיווח על נתיבות צי"
נונו ז'ודיסה בן 50 כיום,המשמש גם בהוראה באוניברסיטה של ליסבון ועוסק בביקורת ספרותית,
נחשב אחד מגדולי השירה הפורטוגזית החדשה,כבר שנים אחדות יודעי-שיר בעלי טביעת-עין מחוץ לארצו מרבים להעתיק משיריו ללשונותיהם,להעמיק בהם ולנתחם.אך דומה שאין שירתו של ז'ודיסה נצרכת להם כדי למצוא מסילות היישר אל לבו ואל חווייתו של אדם באחרית המאה העשרים.
לענין זה אולי תספיק לנו עדותן של שורות ספורות אלו
מתוך אחד השירים שבקובץ ו"נדודי שינה" שמו:

יש מחשבות הקוטעות את מהלך/הרעיונות.
בלילה הן מעסיקות/אותנו וכופות את עינינו להישאר פקוחות/בחשכה,לבהות אל החלל,
אך לפעמים/חוט דק של אור יכול לצללים,
ובכוח/נצחונו החולף הוא מצליח להסיח/את תשומת-לבנו מן הריק.

דומה כי שירתו של ז'ודיסה יהיה בה כדי להפרות את עולמם של קוראי שירה,שוחריה וכותביה בכל אשר הם שם.