"הטור השביעי" של אלתרמן הוא תופעה יחידה במינה בתרבות הישראלית. משורר בולט ואהוב, מבחירי המשוררים העבריים של המאה העשרים, בוחר ללוות במשך למעלה מעשרים וחמש שנה, שבוע אחר שבוע, את אירועי הזמן, היהודי והכללי, האירופאי והישראלי, בשנים הגורליות ביותר של המאה: מלחמת העולם השניה, השואה, ההעפלה, מלחמת העצמאות והעשור הראשון המעצב של המדינה. יותר מרוב משוררי דורו ידע אלתרמן לתת ביטוי עז לקשר שבין השירה והזמן. הוא עשה זאת במישרין באמצעות "הטור השביעי", מצד אחד, ובעקיפין באמצעות "שמחת - עניים", "שירי מכות מצרים", "עיר היונה" ו"חגיגת קיץ", מצד שני. בשיריו ממזג אלתרמן, כדברי עורך כתביו, מנחם דורמן, את האקטואלי עם ההיסטורי, כך שההיסטורי נהפך לאקטואלי והאקטואלי מקבל את מימד העומק ההיסטורי.