שורשי העולם הפיוטי של גד קינר בדגימת נשימה נעוצים בעולמם הסדוק, ההולך ונעלם של "אדונים המתרכזים בשיווי משקלם הרופף ככנסיות גוטיות המהלכות על חוט פנסנה", פליטי שבר התרבות המרכז - אירופית העשירה. השירים רבי העוצמה, עתירי התמונות והפרדוקס, מגלמים חווית קיום ייחודית ואפוקליפטית. סגנונו הפיגורטיבי והמורכב של הספר מטלטל בין ניאו - אקספרסיוניזם והיפר - ריאליזם אכזריים בחושפנותם, לבין ליריות אירונית. בשירים מהדהדות אסוציאציות רב - תרבותיות למחזור התפילות, למיתולוגיה הפגאנית והיהודית - נוצרית, לספרות והדרמה הקלאסיות, לפולקלור הרומנטי, לאקזיסטנציאליזים של בקט, ז'נה ועוד. יופי רב - סתירות מתגלה במודעות לאובדן ההולך ונמשך של הקיום. השירים, שרובם נכתבו בעשור האחרון של האלף, עוסקים ב"אני" המתעתע: בקשר הסבוך עם ההורים ובחרדה לגורל הילדים: בשניות המרה של האהבה: בפלישה הברוטלית של הפוליטיקה לעולמו האינטימי של היחיד: ובעימות בין חשיבה מיתית, טרגית ודטרמיניסטית לבין המיידיות החמקנית של הווה רדוד ומתפורר - שירים של חיפוש אמונה בהסתר פניה.