פתח דבר
כמה פתחים אפשריים לספר זה:
ראשון – הפתח האישי. מאז ומתמיד היתה עבורי הספרות יסוד חשוב וחיוני. טקסטים ספרותיים בהם פגשתי במהלך חיי כקוראת, ואתם יצרתי דיאלוג משמעותי, היו לחלק בלתי נפרד מן השפה שלי, ליוו אותי במהלך השנים, והם מהווים מרכיב מרכזי בעולמי הרגשי ובזיכרונותי. הדיבור הספרותי במיטבו הוא עבורי דיבור עמוק ומדויק יותר מכל צורות השיח האחרות. זהו דיבור הקרוב מאד לקשב: לעצמי ולזולת. במשך השנים נוכחתי לדעת כי חלק גדול מן הדיאלוגים שלי מתקיימים דרך יצירות ספרות. הקריאה והכתיבה הם חלק מהותי מקשרי עם אנשים, והספרים שחלקנו יחד הם "חברים משותפים".
שני – הפתח הלימודי. בתקופת לימודי באוניברסיטה העברית שילבתי תמיד בין פסיכולוגיה לספרות: ספרות עברית וספרות השוואתית מצד אחד, ופסיכולוגיה קלינית מן הצד השני. לאורך כל תקופת לימודי חוויתי את שני התחומים כנמצאים בדיאלוג מתמיד ופורה.
שלישי – הפתח המקצועי. לראשונה נפגשתי עם התחום "ביבליותרפיה" בשנים 1985-1984 בעת שהותי בשנת שבתון בבוסטון. במהלך אותה שנה זכיתי להיעזר בשרותי הספריה של אוניברסיטת הארוורד, שם קראתי את כל מה שניתן היה למצוא אז תחת הכותרת "ביבליותרפיה". שמחתי באותה עת לגלות כי מה שהיה עבורי אפשרות לחיבור "טבעי" בין ספרות לפסיכולוגיה, התברר כמקצוע בעל תווי זיהוי ברורים, אם גם לא אחידים. בשנת 1987 הוזמנתי ללמד קורס בתוכנית ההכשרה לביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה, תוכנית שהיתה באותם ימים בראשית דרכה. בשנת 1989 קיבלתי על עצמי את ריכוז התוכנית, תפקיד שאני ממשיכה למלא עד היום. הדברים שאביא כאן הם בעיקרם פרי המחשבות והנסיון שלי במסגרת עבודתי בתוכנית. המחשבות התיאורטיות קשורות קשר אמיץ לפעילות הממשית ולא אחת הן נוסחו בדיעבד.
במהלך השנים האחרונות חלה התפתחות נרחבת בתחום הטיפול באומנויות ובהיקף ההתעניינות בו, ונשמעים בו קולות רבים ושונים. בדרך הטבע צמח הספר מתוך מגע ודיאלוג עמם, אבל הדחף המרכזי שהביא לכתיבתו היה הרצון להשמיע את קולי שלי המובחן בתוך מגוון הקולות הללו.
ולבסוף – חובה נעימה היא לי להודות לכל אלה שסייעו בידי בכתיבת הספר ובהוצאתו לאור: תלמידי בעבר ובהווה הם אלה שאתם התחלתי את המסע, ועליהם חל הכלל "מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם". הדיאלוג אתם לאורך השנים ושיתוף הפעולה הכן והעמוק שלהם אפשרו את פיתוח המחשבות וההתנסויות המובאות כאן. תודה מיוחדת לאלה מהם שהסכימו לתרום לספר מחומריהם האישיים והרשו לי לפרסמם ברבים.
בשלבים שונים של הכנתו זכה כתב היד לקוראים שונים, שהגיבו איש בדרכו, והערותיהם תרמו לי רבות: תודה לפרופסור עמנואל ברמן על תגובתו החמה ועל קידום הוצאת הספר לאור. לד"ר דויד יואל על תמיכתו החמה לאורך הכתיבה. ללאה שניר על תגובתה המעודדת לכתב היד. לחברי: ד"ר יעל בן צבי, דויד גרוסמן, דן זהבי, לאה זהבי ונעמי ליברמן. לעמיתותי: נגה בן ששון, עבריה גל וגילה שקד על שנים של שיתוף פעולה פורה במסגרת תכנית ההכשרה לביבליותרפיה.
לבעלי וחברי גבריאל צורן, אשר ליווה את כתב היד בכל שלביו, העיר את הערותיו המועילות וסייע לי בעריכת הספר ובהבאתו לדפוס. לבני יובל ודניאל, שנוכחותם בעולמי מעוררת ומחזקת.
גופים שונים אפשרו את הוצאת הספר באמצעות סיועם הכספי: היחידה להשתלמויות וללימודי המשך בפקולטה לחנוך באוניברסיטת חיפה, במסגרתה מתקיימת תוכנית ההכשרה בביבליותרפיה; היחידה למחקר והערכה במכללת אורנים; וקרן עמו"ס לשכת נשיא המדינה.
ולאחרונה – לישראל כרמל ולהוצאת "כרמל" על ההיענות הנדיבה והטיפול המסור בהוצאת הספר לאור.
לכולם נתונה תודתי הנאמנה.
חיפה, נובמבר 1999 רחל צורן

פתח דבר
כמה פתחים אפשריים לספר זה:
ראשון – הפתח האישי. מאז ומתמיד היתה עבורי הספרות יסוד חשוב וחיוני. טקסטים ספרותיים בהם פגשתי במהלך חיי כקוראת, ואתם יצרתי דיאלוג משמעותי, היו לחלק בלתי נפרד מן השפה שלי, ליוו אותי במהלך השנים, והם מהווים מרכיב מרכזי בעולמי הרגשי ובזיכרונותי. הדיבור הספרותי במיטבו הוא עבורי דיבור עמוק ומדויק יותר מכל צורות השיח האחרות. זהו דיבור הקרוב מאד לקשב: לעצמי ולזולת. במשך השנים נוכחתי לדעת כי חלק גדול מן הדיאלוגים שלי מתקיימים דרך יצירות ספרות. הקריאה והכתיבה הם חלק מהותי מקשרי עם אנשים, והספרים שחלקנו יחד הם "חברים משותפים".
שני – הפתח הלימודי. בתקופת לימודי באוניברסיטה העברית שילבתי תמיד בין פסיכולוגיה לספרות: ספרות עברית וספרות השוואתית מצד אחד, ופסיכולוגיה קלינית מן הצד השני. לאורך כל תקופת לימודי חוויתי את שני התחומים כנמצאים בדיאלוג מתמיד ופורה.
שלישי – הפתח המקצועי. לראשונה נפגשתי עם התחום "ביבליותרפיה" בשנים 1985-1984 בעת שהותי בשנת שבתון בבוסטון. במהלך אותה שנה זכיתי להיעזר בשרותי הספריה של אוניברסיטת הארוורד, שם קראתי את כל מה שניתן היה למצוא אז תחת הכותרת "ביבליותרפיה". שמחתי באותה עת לגלות כי מה שהיה עבורי אפשרות לחיבור "טבעי" בין ספרות לפסיכולוגיה, התברר כמקצוע בעל תווי זיהוי ברורים, אם גם לא אחידים. בשנת 1987 הוזמנתי ללמד קורס בתוכנית ההכשרה לביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה, תוכנית שהיתה באותם ימים בראשית דרכה. בשנת 1989 קיבלתי על עצמי את ריכוז התוכנית, תפקיד שאני ממשיכה למלא עד היום. הדברים שאביא כאן הם בעיקרם פרי המחשבות והנסיון שלי במסגרת עבודתי בתוכנית. המחשבות התיאורטיות קשורות קשר אמיץ לפעילות הממשית ולא אחת הן נוסחו בדיעבד.
במהלך השנים האחרונות חלה התפתחות נרחבת בתחום הטיפול באומנויות ובהיקף ההתעניינות בו, ונשמעים בו קולות רבים ושונים. בדרך הטבע צמח הספר מתוך מגע ודיאלוג עמם, אבל הדחף המרכזי שהביא לכתיבתו היה הרצון להשמיע את קולי שלי המובחן בתוך מגוון הקולות הללו.
ולבסוף – חובה נעימה היא לי להודות לכל אלה שסייעו בידי בכתיבת הספר ובהוצאתו לאור: תלמידי בעבר ובהווה הם אלה שאתם התחלתי את המסע, ועליהם חל הכלל "מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם". הדיאלוג אתם לאורך השנים ושיתוף הפעולה הכן והעמוק שלהם אפשרו את פיתוח המחשבות וההתנסויות המובאות כאן. תודה מיוחדת לאלה מהם שהסכימו לתרום לספר מחומריהם האישיים והרשו לי לפרסמם ברבים.
בשלבים שונים של הכנתו זכה כתב היד לקוראים שונים, שהגיבו איש בדרכו, והערותיהם תרמו לי רבות: תודה לפרופסור עמנואל ברמן על תגובתו החמה ועל קידום הוצאת הספר לאור. לד"ר דויד יואל על תמיכתו החמה לאורך הכתיבה. ללאה שניר על תגובתה המעודדת לכתב היד. לחברי: ד"ר יעל בן צבי, דויד גרוסמן, דן זהבי, לאה זהבי ונעמי ליברמן. לעמיתותי: נגה בן ששון, עבריה גל וגילה שקד על שנים של שיתוף פעולה פורה במסגרת תכנית ההכשרה לביבליותרפיה.
לבעלי וחברי גבריאל צורן, אשר ליווה את כתב היד בכל שלביו, העיר את הערותיו המועילות וסייע לי בעריכת הספר ובהבאתו לדפוס. לבני יובל ודניאל, שנוכחותם בעולמי מעוררת ומחזקת.
גופים שונים אפשרו את הוצאת הספר באמצעות סיועם הכספי: היחידה להשתלמויות וללימודי המשך בפקולטה לחנוך באוניברסיטת חיפה, במסגרתה מתקיימת תוכנית ההכשרה בביבליותרפיה; היחידה למחקר והערכה במכללת אורנים; וקרן עמו"ס לשכת נשיא המדינה.
ולאחרונה – לישראל כרמל ולהוצאת "כרמל" על ההיענות הנדיבה והטיפול המסור בהוצאת הספר לאור.
לכולם נתונה תודתי הנאמנה.
חיפה, נובמבר 1999 רחל צורן