``...הרגשתי אהבה גדולה וגעגוע עמוק זורמים אלי משניהם... מריאן בשלמת תחרה לבנה, שמלת כלולות... ודויד שזרועותיו פשוטות לקראתי... רציתי להשיב להם אהבה שתבטל כל אפשרות של מרחק או של פרידה ותאפשר לנו לחיות יחד, שלושתנו: מריאן, דויד ואני... כך הייתי רוצה לנהל את חיי ביום שאשוב מכל המלחמות...`` נדב, חובש קרבי, בן קיבוץ, עובר חוויית קרב קשה בלבנון, והיא מטלטלת את כל הווייתו והופכת עליו את עולמו. הוא יוצא למסע היטהרות בפסגות הגבוהות של ההימליה. לאחר שהוא נבלע במפולת שלגים ונחלץ מתוכה מוכה וחבול, הוא שוקע בתהום עמוקה של ייאוש ואובדן. האהבה היא האור שבקצה המנהרה החשוכה שבה הוא עושה את דרכו חזרה. הדסה אשדות, סופרת ופסיכולוגית, כתבה רומן מרגש על אהבה ותשוקה שיש בהן מרפא, ועל איבה אטומה והרג שהורסים הכול; על כמיהה למרחב אין-סופי של חופש מול טאבו ואיסורים תרבותיים וחברתיים; על שקיעה ואובדן תהומיים שנפתחים לתקווה ולאור. ספרה הקודם, ``כל הטובים``, היה לרב מכר.