"טיבט של מזרח התיכון" או "ארץ הנחשלות והבדלנות" – אלה היו הביטויים ששימשו כדי לתאר את מציאותה של עומאן עד שנת 1970. הפיכת יולי 1970 ועלייתו של הסולטאן קאבוס בן סעיד לשלטון נתנו את האות לתחילתו של שינוי דרמטי, שמצא את ביטויו בתחומים השונים של החיים הציבוריים בעומאן. תהליך זה התאפשר הודות להכנסות הגדולות ממשק הנפט, שהפך באותה עת לעמוד התווך של הכלכלה העומאנית.
למרות העניין הגובר באזור המפרץ הפרסי וחשיבותה הגדלה של סולטאנות עומאן, טרם פורסם מחקר המנתח את תהליך בניית המדינה בארץ זו בעידן שלטונו של הסולטאן קאבוס. מחקר זה הוא ראשוני מסוגו. עיסוקו בהתפתחות המדינה העומאנית כמוקד של ניתוח רב-ממדי, תוך בחינת היבטיו השונים של תהליך זה: אופן התבססותה של המערכת השלטונית, יישום מדיניות חוץ החותרת לשילובה של עומאן במרחב האזורי. בראייה רחבה יותר, עוסק הספר באופן שבו חברות שבטיות הנעדרות אפיונים מוסדיים ופוליטיים-מדינתיים, משנות צורה עם הזמן והופכות למדינה.
הספר מציג מצורה חיה ומרתקת את התפתחותה של עומאן החדשה, תוך שהוא מבליט את מרכיביה הייחודיים של המורשת העומאנית ואת נבדלותה מיתר מדינות האזור. מלבד ערכו כמקור לתולדות סולטאנות עומאן בתקופה הנחקרת, עשוי הספר להיות לתועלת עבור המתעניין בשינויים החלים בחברה מסורתית בעת מפגשה עם החידוש.