`חמדת מוות` רומנטית מניעה את תהליך ההתפוררות והשקיעה בבית בדובנברוק מאת תומאס מאן; תערובת יצרית של `חדוות חיים` ו`שכרון מוות` מגשימה גזירת אבדון אפוקליפטית במאה שנים של בדידות מאת גבריאל גרסיה מארקס, לעומתם, עיר קסומה של יהושע בר יוסף מבטא בשורה של התחדשות ואהבת חיים. כל אחד מהרומנים הוא `מראה מדברת` המדובבת שכבות עומק נפשיות ומקיימת שיח פנימי עם מגוון טקסטים: המבע הטרגי-אירוני בבית בודנברוק ניון מן הפילוסופיה של שופנהאואר ושל ניטשה ומתעשר על ידי שכרון החושים האובדני במוסיקה של ואגנר. קלאידוסקופ מיתולוגי מאיר את הבדיון היצרי במאה שנים של בדידות, השופע חלומות ללא גבול, יופי מופלא, פחדים אפלים ובדידות לאין קץ. מערכת סמלים ותמונות לשון מן המדרש והקבלה מסייעת למחבר עיר קסומה לבטא געגועים אל `גן העדן האבוד`; כמיהה המהולה בחשש מפני `להט החרב המתהפכת`.