בליבת הרעיון הדמוקרטי האמריקני מצויים אידיאל חירויות היחיד ואידיאל השלטון המקומי העצמי.המתח הקבוע בין חירות ובין שלטון משתקף בשני הקטבים של הדיון שבספר:היחיד בפעולה פוליטית מכאן וחוקת הממשלה הפדרלית מכאן.בניתוח החירות החוקתית נוקט המחבר גישה שהיא מזיגה של דיון היסטורי-כרונולוגי ושל הצגה מוסדית-פנומנולוגית,והנחת היסוד של פרשנותו עשויה להדהים:בסוף המאה ה-20 - עידן הטיסה בחלל,הלוחמה הגרעינית והטכנולוגיה העתידנית-מתפקדת ברפובליקה האמריקנית דמוקרטיה חוקתית שלכאורה לא חלו בה שינויים צורניים גדולים מאז עוצבה לראשונה בסוף המאה ה-18 - עידן ספינות המפרש,רובה הצור ואבק השריפה, עששיות שמן ותחבורת סוסים.
המחבר הוא היסטוריון של ארצות-הברית,שנולד,גדל וחי בישראל.המתח בין שני הקטבים הגיאוגרפיים-הרעיוניים האלה מוסיף עוקץ למסקנתו הסופית על השיטה האמריקנית: על יסוד הצלחתה ושגשוגה במשך שתי מאות שנים היא כשירה לשרוד גם בעתיד;על יסוד הישגיה הציוויליזציוניים והתרבותיים היא ראויה לשרוד בעתיד.