'מפת מידבא' היא המפה הקדומה ביותר של ארץ-ישראל והראשונה שמתארת בהרחבה את נופי הארץ וישובה. החלקים ששרדו משתרעים מאזור שמדרום לבית שאן ועד לנילוס, ומכרך במזרח ועד לים התיכון במערב. רוב האתרים במפה נזכרים בכתבי הקודש והם מלווים בהסברים ומובאות ביוונית.
מרבית יישובי הארץ נמצאים על הרכס ההררי המרכזי, ובהם העיר הגדולה שכם על חומותיה ומגדליה. ממערב לשכם שרידי הכתוב המציין את שבט אפרים. מדרום לשכם מופיעות העיירות בית אל וגופנה. במרכז הרי יהודה מובאת בהבלטה "העיר הקדושה ירושלים".
מפת מידבא היא ממצא מיוחד שאין לו אח ורע עד היום. זוהי מפה מצוירת ברצפת פסיפס, המתארת את ארץ-ישראל וישובה באופן גיאוגרפי, ומשתדלת למקם את הישובים ואת צורות הנוף העיקריות תוך התייחסות לטופוגרפיה הכללית של ארץ-ישראל.
צורת המלבן של שטיח הפסיפס גרמה אמנם לעיוותים מסוימות שהבולט שבהם הוא הסטת אזור חוף סיני, הנילוס והדלתה מכיוונו הגיאוגרפי. פסיפסים אחרים מן התקופות הביזאנטית והמוסלמית הקדומה מתארים ישובים נבחרים באופן סכמתי, ואילו במפת מידבא קיימת התייחסות ברורה לעצמים בנוף

שם הספר
ירושלים העיר העתיקה - אריאל #57-58
צילומי א'י הראשונים
"דרך היסורים" (ויה דולורוזה) - אריאל #
אלבום ציירי ירושלים במאה התשע-עשרה
120 שנה לנחלת שבעה - אריאל #71