פתיח
גוף האדם, המכשיר המשוכלל ביותר עלי אדמות, ניתן לנו ללא הוראות הפעלה: לא מצוין שם היצרן, בשום מקום לא כתוב היכן, מתי ואיך נוצר, ולא לשם מה נוצר. אין הוראה כיצד לתפעל אותו בצורה היעילה ביותר, מהן מגבלותיו, אילו חומרים יש לספק לו כדי שיחזיק מעמד בצורה הנכונה ביותר, וכדי שיעמוד במטלותיו ביעילות ולאורך זמן. הוא ניתן לנו כחידה, ולנו לא נותר אלא ללמוד אותו, לנחש את סגולותיו, את מסתריו ואת קסמיו.
האדם – מה הוא בתוך גופו? האם הוא דייר בתוך הגוף? האם הוא אחראי עליו? האם הוא מחויב לו באופן כלשהו, או שהגוף נועד לשרת אותו? ואולי האדם הוא הגוף ולא מעבר לכך? לשאלות אין סוף, ודומה שאין להן גם מענה – ואולי גם אין צורך לדעת? האם יש בתשובות כדי לשנות משהו? גם לשאלות אלה אין מענה, מכיוון שהבורא לא השאיר שום רמז... שום מסמך כתוב.
אלא שהכול כן כתוב. צריך רק לדעת לקרוא ולפענח. צריך רק להאמין שיש מורה המוביל אל דרך הגילוי, להאמין שיש מדריך פנימי המנחה אל חשיפת הסודות הגדולים. שליח אלוהים המפענח יחד עימנו את החידה הגדולה. אז, צריך להסכים להפוך לתלמידו הנאמן: תלמיד בלתי נלאה, הדבק במורו ולומד באמצעותו לפענח את כתב החידה המסתורי. כתב חידת האדם.
שנים רבות משנות חיינו אין החידה מפוענחת, ובתוך ה"אני" פועלים בתוהו ובוהו ובאים לידי קלקול ועיוות – הגוף, המחשבה והרגשות. הקלקול והעיוות יוצרים כאב, וגורמים סבל. סובלים אנו, סובלים הקרובים לנו והרחוקים מאיתנו, וסובל כדור־הארץ עצמו ואף מה שמעבר לו. עד שיום אחד נופלת החלטה לצאת מתוך המבוך וללמוד את סוד היצירה המופלאה, ללמוד להפעילה על פי כוונותיו של היוצר.
בשלב הראשון יש להפוך לתלמידים. יש להודות שאיננו יודעים כלום, שאנו חייבים להתחיל מהתחלה ולשאול את כל השאלות המביכות והקשות. רק בדרך זו אפשר להכיר את המורה הפנימי. זהו מורה קשה, דרשן. מורה שלא פגשנו כמותו בשום בית ספר או אולפנה. הוא דייקן וקפדן, מחמיר וישר – מורה האמת. אם נענים לדרישותיו, מוצאים את הפתרון.
מי שמסרב לדבוק במורה הפנימי, מתחיל לחפש פתרונות בחוץ אצל ידענים וידעונים למיניהם. בספרים, בקורסים, בהרצאות, בכתות, בדתות. אצל מגידי עתידות ולוחשי לחשים. אצל בודקי מזוזות ורושמי קמעות. כולם מוכנים לספק את הצורך בפתרון. לתת תשובות. אך אין כל הקלה בסבל.
כי חידת האדם היא חידה אישית. הפתרון הוא אחד, וכל בני האדם יגיעו בסופה של הדרך לתשובה זהה, אולם אין איש היכול לפתור את החידה עבור זולתו. כל אדם חייב לגלות את התשובה בכוחות עצמו. כל עוד התשובה ניתנת על ידי אחרים ייראה הפתרון חסר ערך ואינו בר שימוש.
הספר מתאר את הפתרון שמצאתי עבור עצמי. רצוני לשתף אחרים בפתרון זה שמצאתי, למרות שלפתרון כפי שנאמר, אין משמעות ללא החיפוש. אבל יש בו משום גירוי, שגם אחרים יחפצו למצוא אותו, בכוחות עצמם.
לספר זה יש מטרה – לעודד אנשים להאמין בכוחם לגלות את האמת. להעניק להם כלים, כדי שיוכלו לזהות את המורה הפנימי שבתוכם וכדי שיסכימו להתמסר לו.
המורה שבתוכנו, יש לו כלי אחד – כלי האמת. כנגד האמת נדרש התלמיד לתכונה אחת והיא – כנות – ואין דבר היכול לעמוד מול אמת וכנות, אפילו לא ההפרעה הגדולה מכול, כמו השקר. על נקודה זו בא הספר להאיר – על השקר הגדול שקיים בתוכנו. השקר שעל ברכיו גדלנו. זה אשר מעוור את עינינו מלראות. השקר המופיע במילים, בספרים, בחינוך, במגע, בחיוך, בכל פינה של חיינו – שהדתות נפלו לתוכו כלתוך מלכודת ולא הבחינו כלל כי גם הן בין הנלכדים.
השקר טמון בהסתרה – באי־הידיעה של "מי הוא הטוב ומי הוא הרע בסיפור".
פרק ראשון
גן העדן
גן העדן. גן של עדנים. לפי הפירוש במילון – עדנים: תענוגים, תפנוקים. לפנינו, אם כן, מקום של עונג, גן של תענוג ופינוק. שמו מבטיח. שמו מאפשר פנטזיות מופלאות. גן ההנאה הצרופה.
אולם ההנאה איננה מלאה. קיימת בה הפרעה מתמדת. במקום מסוים בגן חבוי איום מתמיד. איסור. איסור אשר הפרתו פירושה עונש מוות.
ההנאה בגן, מסתבר, מותנית והחופש בו מוגבל. חובה תמיד לזכור את האיסור. להיזהר ולהישמר. לעקוף את הסכנה, לחיות סביבה ולא להתקרב. לא לגעת. לא להתפתות. לבחור בדרך הטובה, לא לשאול שאלות מיותרות, לציית לחוק ולשלוט על הסקרנות.
איזה מין עינוג הוא זה? איזה מין גן עדן?
כיצד אפשר לחיות כך, בחוסר שקט מתמיד, תחת עולה הכבד של השאלה – מה מותר ומה אסור? בגן העדן אין חופש. המוות מאיים שם תדיר. במרכז העינוג שורר צל. אזור חשוך בלתי פתור. הוא בלתי פתור כי אדם וחוה כלל אינם יודעים מהו המוות.
"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב' י"ז). אזהרה, ואיום של מוות בצידה. מה משמעותו של איום זה? הן איש מהם עדיין לא פגש במוות, לאיש אין שום זיכרון ממנו. המוות אינו אלא מושג מופשט, מילה, איום אבסטרקטי. איסור המפיל פחד נורא מפני דבר שכלל לא יודעים מהו. אילו ידענו את מהות המוות – האם האיסור הנורא לא היה מאבד מכוחו? דומה שאופן הדיבור, הסגנון המאיים, הם אלה שמטילים מורא, ויוצרים אצל אדם וחוה פחד ואימה מבלי שידעו כלל מפני מה הם יראים.
המוות מצפה למי שיאכל מפרי העץ האסור, כה אמר "יהוה אלוהים", אבל מי קבע שהמוות הוא רע? האם הטון המאיים הופך את המוות להתגלמות הרוע? או שמא המוות מאיים בעיקר מפני שהוא לא ידוע? ברור שאין הוא מהווה איום בגלל מהותו. הוא מאיים מכוח אי־ידיעתו. עם מצב ידוע אפשר להתמודד: אפשר לדמיין אותו, לחשוב כיצד להתגבר עליו, לבחור דרכי פעולה, להתכונן לקראתו, להיאבק בו או ללמוד לקבלו באהבה. מצב שאין שום ידיעה לגביו יוצר חוסר אונים גמור, פחד נורא מן הבלתי ידוע.
הייתכן כי הפחד הנורא מן המוות הערטילאי – הוא אשר ממית אותנו?
האם "יהוה אלוהים" "משחק" איתנו מעין משחק של כוח? משחק הנובע מן הידיעה שלו ואי־הידיעה שלנו? הוא יודע משהו. אנחנו איננו יודעים אותו. הוא דואג לכך שנמשיך לא לדעת – וכך הכוח והשליטה נותרים בידיו. "...אני 'יהוה אלוהים'... מלך המלכים, השליט האחד והיחיד... אני הכוח המנווט אתכם... מסתיר מפניכם את האמת... מפחיד אתכם... וכך ממית אתכם".
האם מותר לנו לחשוב על "יהוה אלוהים" כעל מישהו המוליך אותנו שולל ומעוור את עינינו בכוונה תחילה? קשה לחשוב כך על "יהוה אלוהים", שהרי הורגלנו לראות בו את מקור הטוב והשפע. הוא זה אשר ברא אותנו וכל כוונתו הייתה אך להיטיב איתנו. אסור לדבר בו סרה. אנו ניענש אם נחשוב עליו רע. בכולנו הוטבע החוק ש"יהוה אלוהים" הוא ראש וראשון, נעלה ועליון, ואין להרהר אחריו. הוא גם רואה כול, יודע כול ומרגיש כול. ביכולתו להבחין בכל עת בכל מחשבה המתעוררת נגדו, אפילו לפני שבוטאה, כשהיא עדיין בחיתוליה במעמקי ליבנו.
וגן העדן – זה אשר אליו למדנו לערוג ולייחל, האם אותו נסכים לראות בהיבט אחר?
מסתבר שזהו גן עדן על תנאי, חיים של עונג רק בתנאי שתתנהג על פי תכתיבים: אל תהיה אתה. אל תהיה חכם. אל תהיה חופשי. אל תהיה פתוח להתנסויות. הקשב היטב לדברי האב העליון ושמור לעשותם כדברם וכלשונם. אבא־אלוהים הוא כל יודע, הוא ניסה כבר הכול. הוא יודע את תוצאות המעשים מראש, ולכן מוטב כי תשמע לעצתו, תציית לחוקיו וכך גם תזכה לאהבתו. כל טוב העולם ייפול בחלקך, אם רק תוותר על עצמך. אבא ידאג לך כמו לבנו יחידו, יפרנס אותך, יזון אותך, יברך את מעשיך וידאג להצלחתך. רק ותר על עצמך, ותקבל את כל העינוגים בתמורה.
זאת היא, אם כן, עסקת החבילה: אתה תוותר על כמה צרכים בסיסיים חשובים שלך ועל גילוי כוחות מהותיים הגלומים בך. תוותר על: חופש הבחירה, זכות הידיעה, למידת חוקי החיים מתוך התנסות עצמית, פענוח הנסתר וידיעת עצמך הפנימי. כל אלה תמורת נוחות, תפנוקים, והרגשה שאבא־אלוהים מאשר את מעשיך ומרוצה מפעליך. כך תבטיח עצמך מפני ענישה, נידוי, הרחקה, דחייה ונישול מרכוש. אדרבא, אבא־אלוהים יכיר בך כבן האהוב, המסור, המוכשר והטוב. התרחק מעץ הדעת ולנצח תישאר הבן הנבחר.
