ספרו החדש של חיים הרצוג הוא מנחת כבוד לגבורה היהודית כפי שהתגלתה בצורות שונות במרוצת הדורות - מתקופת המקרא ועד המבצע לחלוץ החטופים מאנטבה. בהסתמך על הידע הרב שלו בהיסטוריה היהודית ובהיסטוריה הצבאית, שוזר הרצוג יחדיו, בכשרונו הסיפורי הנודע, עלילות גבורה של בודדים וקבוצות בתוך הרקע וההקשר של זמנם. יהושע בן-נון, דבורה הנביאה, דוד המלך ויהודה המכבי מוצגים כאן לעניינו כדמויות חיות בצידם של אישים מן התקופה המודרנית כמו מרדכי אנילביץ, יגאל אלון, דוד בן-גוריון ויוני נתניהו. מקצת הפרקים כתובים גם על יסוד היכרותו האישית של המחבר עם הגיבורים ועם הבעיות הכבדות שניצבו בפניהם. גילויי הגבורה היהודית המוצגים בספר זה היו כולם עילאיים, אבל איש מן הגיבורים נקרא לממש אומץ ייחודי משל עצמו: דבורה היתה, כמדומה, האשה הראשונה בהיסטוריה שהוליכה צבא למלחמה בכלל ולמלחמת קיום לאומית בפרט; שמשון שהתעוור העז בבדידותו להמית נפשו עם פלישתים; בר-כוכבא קרא תיגר על כוחה המבצעית של רומא; חנה סנש היתה משוררת צעירה שהישירה מבט אל מול מעניה הנאצים מפני ש"קול קרא לי והלכתי"; מרדכי אנילביץ הנהיג את מרד גטו וארשה בידיעה ברורה שרק יזכה למות בכבוד; יגאל אלון עמד בראש נערים לוחמים שיצאו למבצעים נועזים ומימשו את הכרזת העצמאות. בן-גוריון היטיב לקבל הכרעות גורליות ומרחיקות-ראות בתנאים של לחץ בל-ייאמן. חיים הרצוג מעמיק להתבונן בגילויי הגבורה ובמה שמאחוריהם ועושה זאת מנקודת-הראות של היסטוריון ואיש-צבא, תלמיד-חכם ומדינאי. בתור שכזה הוא קובע באורח מוסמך כי מורשת הגבורה הישראלית והיהודית. בדפי הספר עוברת כחוט-השני התפיסה ש"ספרא וסיפא ירדו כרוכים לעולם". זה סיפור הסיף של עם הספר, שנשלף כדי להלחם על הקוממיות והשרידות בימי מצוקה.