זהו סיפורה המרתק של תאה האחות שעבדה בבית חולים במצרים. האתר ממליץ מאוד להתעלם מ'נוכחותה' של עדה אהרוני בקדמת הספר ובסוף הספר ולהתמקד בסיפור של תאה. תאה נולדה ב-1907 באסן, גרמניה. בשנת 1923 סיימה את לימודיה התיכוניים במגמת הוראה. עבדה במשך שנה בבית היתומים של 'אגודת הנשים היהודיות' שנוסד ב-1833 בברלין. ב-1927 הצטרפה ל'חברת האחיות היהודיות' בפרנקפורט, וכעבור שנתיים עמדה בבחינות הממשלתיות לאחות מוסמכת. החלה לעבוד בבית-החולים היהודי של פרנקפורט, כאחות המחלקה הכירורגית בחדר הניתוחים. ב-1932 נחנך, באלכסנדריה שבמצרים, בית- החולים היהודי בתרומתו של הבארון בכור דה-מנשה, תאה 'הושאלה' למשך שנתיים לבית-החולים בחדש, לארגן אותו. לנהל את שירותיו, את צוות האחיות, ולשמש כאחות ראשית לחדרי הניתוחים. עבדה בבית -החולים היהודי באלכסנדריה עד סוף 1946. ב-1947 עלתה לארץ-ישראל, ועבדה כאחות ראשית בחדר-הניתוחים של בית-החולים 'שווייצר' בטבריה. תאה עובדת היום(נכון לזמן פירסום הספר) בירושלים, כמתנדבת ב'דלת פתוחה'. בגיל 71 החלה לכתוב את זיכרונותיה.