``תחנת התות - שיא הפינוק`` ממוקמת אי שם על הגבול שבין בית עלמין לבין מוסד לילדים אוטיסטים, ובמתקן הרחיצה האוטומטית שבתחנה נפגשות דמויות מכל חלקי החברה ועוסקות בשאלת זהותן הישראלית, הדתית והמינית. שם ליד ``המפלצת`` נפגש סמי, פלסטיני-ישראלי ששכל את אחיו הצעיר בדרך העפר הלא סלולה של כפרו, עם ``אחרים`` שרחובותיהם מרוצפים באבנים ``משתלבות`` ושאחיהם ובניהם שוכנים בבית העלמין הצבאי. שם הוא מתלבט בחשאי בזהותו המבולבלת ובאהבתו הבלתי אפשרית. סמי נע בין הקול הפנימי המזכיר לו תדיר את אחרותו ומזהירו להכין אליבי לכל צרה שלא תבוא, לבין רצונו לחשוף את עצמו ולהשתייך. בסיפור עולים ונחצים גבולות רבים, בין ישראלים לפלסטינים, בין נותני שרות לבעלי רכבים, ובין אבות ואמהות לילדיהם החיים והמתים. הרומן שכתבה מיקי גולדין-תודר הוא אחת מיצירות הספרות הישראליות, הלא רבות, שבמרכזן גיבור פלסטיני השופט במבטו את החברה סביבו. רומן הנוגע בעצבים חשופים של הקיום המשותף לשני העמים וטורד את הקורא באי השקט שהוא מעורר. מיקי גולדין-תודר היא פסיכולוגית קלינית במקצועה ו``רחיצה אוטומטית`` הוא הרומן הראשון מפרי עטה.