רוחות רפאים מאכלסות את סיפורי העם האיריים: פיות, ננסים מסוגים שונים, בתולות - ים, שטנים בתחפושת ונשמות הלובשות צורות של בעלי - חיים ועופות. האם אלה מלאכים נפולים שהפכו ל"אלוהי הארץ", כטענתם של חכמי תורת הסוד, או אלי אירלנד הקדומה? כך או כך, סיפורי שדים ורוחות הציתו תמיד את הדמיון האנושי ונתנו ביטוי לפחדי האדם מפני ישויות על - טבעיות, שגם המדע אינו יכול לאשר או להפריך את קיומן. לפני שמונים שנה, בחג הפסחא ,1916 פרץ המרד האירי נגד האנגלים, שביטא גם כמיהה למרכז רוחני ריבוני, אם כי מעטים קראו להחייאת השפה הגלית, להקמת תיאטרון לאומי ולכינוס הספרות האירית העממית. ו.ב ייטס, המשורר האירי הגדול וחתן פרס נובל, החל לאסוף מעשיות, אגדות וסיפורי - עם עוד ב - ,1888 והאסופה השלמה - שמבחר ממנה מוגש כאן לקורא העברי - ראתה אור ב - . 1918 "הרוזנת קאת'לין", מחזהו של ייטס, מבוסס על סיפור עממי, בו הגיבורה מוכרת את נשמתה לשטן בעונת בצורת כדי להושיע את איכרי אירלנד. האם המוות שולט ברוחות הרפאים האיריות? ויליאם בלייק ראה לוויה של פיה, אך האירים אומרים שהן בנות אלמוות. כאירלנד עצמה. תרגום הספר מאנגלית: גיורא לשם