"גם אני יהודי! קוראים לי שלמה פרל!" בזעקת הזדהות זו, שבקעה כמו מאליה מפיו של יוזף פריל, נער גרמני, חבר תנועת הנוער ההיטלראית "היטלר-יוגנד" - הוא התגלה לזולתו, ואולי קודם כל לו-עצמו כמי שהוא באמת. זה היה מקץ ארבע שנות התחפשותו ההרפתקנית, הנועזת ורבת התחבולות של הנער היהודי שלמה פרל, יליד גרמניה שהתגלגל לפולין ומשם לברית-המועצות, לגרמני טהור-גזע במשך מרבית שנות מלחמת-העולם השניה. תחילה צורף כנער-קמיע ליחידה גרמנית, שלחמה בחזית המזרחית, ואחר-כך נשלח לגרמניה, להתחנך במיכללה להכשרת דור חדש לאליטה הנאצית. שתי זהויות התרוצצו בנפשו של הנער שלמה-יוזף פרל-פריל ואיימו על שפיותו הפנימית ובטיחותו החיצונית כאחד: הגרמני שבו, זה שהודות לו שרד עד תום המלחמה, גבר והלך מאז נלכד בידי הפולשים הגרמנים בבילורוסיה, לשם נמלט כמצוות הוריו, שנשארו מאחור בגטו לודז' ונספו: ומנגד - היהודי שבו, אשר נסוג והיטשטש בתודעתו יותר ויותר, אבל לא נמחק. פתאום, בהתמוטט הרייך השלישי, כשמצא את עצמו בתוך שפעת הפליטים שנהרו בדרכים, בעיבורי העיר בראונשוייג, אירע דבר: הא ראה מולו איש בלבוש פסים, כתם צהוב ובמרכזו המלה "יודה" על חזהו - ובן-רגע גאה בתוכו יצר עז מכל להזדהות, להשליך מעליו את המסווה הזר, לחזור להיות בן אמו ואביו, להיות יהודי ורק יהודי. זה לא היה קל. כשם שלא קלה היתה מנת-חלקו של יופ, הוא שלמה-יוזף, כל אותן שנים של העמדת-פנים ושל אימת חשיפה, שריחפה עליו שוב ושוב. הוא עמד בכל אלה הודות לתושיה לא-תיאמן ולקורטוב מזל. ועכשיו, מקץ 45 שנה, הוא מספר את סיפורו המצמרר המופלא והמעורר תהייה והערצה גם יחד.