מלחמת יום הכיפורים מהווה ציון דרך מרכזי בהיסטוריה של מדינת ישראל וצה"ל. תוצאותיה, לטוב ולרע, שמו קץ לעקרונות מקודשים בעולם הערבי, עקרונות של אי־הידברות עם ישראל, והעלו לפחות את מצרים על דרך של השלמה עימה. מבחינה זו חוללה מלחמת יום הכיפורים שינוי מהותי וקבעה כללי משחק שונים מאלה שהיו נקוטים בעבר.
הספר שלפנינו עוסק במדיניותה של ארצות-הברית במלחמה, והוא ממחיש כיצד זו היתה לגורם מרכזי שהשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של הצמרת המדינית והצבאית של ישראל באותם ימים. די בכך אם נזכיר, כי שעות אחדות לפני פרוץ הקרבות ב־6 באוקטובר נמנעה ישראל מלהנחית מכה מקדימה משום שחששה כי הדבר יגרום לניכור מצד ארצות-הברית, וכי ב־24 באוקטובר הסתיימה המלחמה בחזית המצרית, ללא הכרעה צבאית, בשל לחצים אמריקניים. המלחמה החלה ונגמרה בצלה של ארצותיהברית. מעצמת־על זו היוותה אפוא - ועדיין מהווה - את הגורם המדיני החשוב באיזור ובידה המפתח לעתידו.