“המיוחד בספר הזה שהוא נכתב על ידי הצייר הדגול עצמו במילותיו הוא, בעברית מעט מאוד ספרים עליו, לדעתי אולי עוד ספר אחד שתורגם. יש מונוגרפיות הרבה יותר טובות על מכס ליברמן שנכתבו בשנים האחרונות באנגלית עם הרבה ריפרודוקציות בצבע של יצירותיו, ומי שקורא גרמנית המבחר גדול בהרבה, אך למרות זאת יש לספר הקטן הזה ייחוד משלו מכיוון שאלו מילותיו של האמן עצמו על הציור. הספר מכיל שלשה מאמרים על הציור.

א. הדמיון שבציור
לדעת ליברמן דמיון הצייר הוא המרכיב החשוב ביותר הקובע את אייכות הציור. לפי דבריו "הכושר להקריב קורבנות" כלומר שעל הצייר לסכם את מה שהוא רואה לפניו ולצייר את העיקר, לא העיקר במראה אלא העיקר שנראה לו. יש להבליג על כל מה שנראה לו טפל.
* דמיונו של האמן בולט יותר בדברים שהוא איננו מצייר מאשר באלו שכן.
* אין הצייר מצייר את הטבע כמות שהוא אלה כפי שהוא נראה לו.
* האמנות האמיתי היא אמנם ילידת היד, אך יצירת הדמיון.

ב. הרגשה והמצאה בציור
הציור הוא חיקוי לטבע ממנו שואב הצייר את הנושא שלו, אבל בלעדי הדמיון היוצר, ישאר הציור העתק חסר נפש.

ג. דמיון וטכניקה
*אמנים כמו רמברנט ורפאל ציוריהם דומים עד מאוד לאלו של מוריהם, עד כדי כך שלעיתים נחשבים כיצירות מוריהם.
אין הם מבקשים אמצעי ביטוי חדשים, כלומר אין בהם טכניקות חדשות, אך הטכניקה שלהם נובעת מן האינדיבידואליות האמנותית שלהם, מכאן נובע הסגנון החדש של כל אחד מגדולי האמנים.
* אמן אמיתי הוא רק זה שיש בידו לבטא רעיונותיו בשפה המיוחדת לו.
* הציירים הגדולים ככל שהזדקנו היטיבו לצייר, לא בגלל שידם נהייתה מנוסה יותר כי אם בגלל שהטכניקה והדמיון נהיו מנוסים יותר ומזוכחים יותר. אם בציורים הראשונים של רמברנדט לדוגמא הטכניקה הייתה מעולה, מדוייקת והציורים מפורטים יותר,בציוריו המאוחרים הטכניקה נראית פשוטה יותר, אך רואים את נפשו המזוככת של האמן.

ספר בעל פחות מ100ע"מ, אך מעביר תובנות שלוקח חיים שלמים של ציור כדי להבין.”