בקיץ 1918 נפצע ארנסט המינגווי, נהג אמבולנס מתנדב שהגיע מארצות הברית היישר לשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה. הוא הובהל לבית חולים במילאנו ושם הצליחו הרופאים להציל את רגלו הפצועה. המינגווי בן התשע עשרה, מי שעתיד להיות לאחד מגדולי הסופרים במאה ה - 20, התאהב בבית החולים נואשות באחות הרחמנייה שטיפלה בו, אגנס פון קורובסקי. לימים ינציח המינגווי את פרשת האהבה באחד מן הסיפורים הרומנטיים הנודעים של המאה הזו - הקץ לנשק. מעטים ידעו כי הספר הנודע מתבסס על פרשת אהבה אמיתית מחייו של המינגווי. זו נודעה רק לאחר שנתגלו יומניה של אגנס, מכתביה ותצלומיה, וכן מכתבים של המינגווי הצעיר להוריו, שבהם הוא מספר להם על אהובתו. המכתבים גם מגלים את הלוך הרוחות בקרב בני דורו ואת יחסם ל"מלחמה הגדולה". אמנם ברשימותיה מנסה אגנס לצייר את סיפורם כאהבת אם לנער, כאהבת אשה בשלה בת עשרים ושש לנער נלהב מדי, אך בו בזמן אינה נמנעת, למשל, מלספר את סיפור הקטן כיצד גילתה האחות הראשית סיכת ראש שלה מתחת לכר במיטתו של המינגווי. האם אין הסיפור מעיד על כך שלא היתה זו דווקא אהבה אפלטונית? ג'יימס נייג'ל שיחזר את פרשיית האהבה הזו על פי המכתבים הרבים, היומנים והתצלומים, ולשם כך שיתף פעולה עם הנרי וילרד, שהכיר את המינגווי ואת אגנס. הספר שימש בסיס לסרטו הנודע של ריצ'רד אטנברו אהבה במלחמה, שזכה להצלחה בעולם כולו.