“עם שישה דולרים בכיסו עומד המספר על מזח בליסבון בשעות הקטנות של הלילה ומביט בספינה מוארת האמורה להפליג למחרת אל ארץ המפלט – אמריקה. לאיש אין 300 דולרים הדרושים לקנית זוג כרטיסים וגם אין לו אשרות. בתקופה זו - 1942- עליה מעיד רמארק ש"במצב זה של בריחה, של יאוש ושל סכנה לומד האדם להאמין בניסים; אחרת אי אפשר היה להמשיך לחיות", כל הדרוש הוא נס, וזה אכן מתרחש: אדם זר מתקרב למספר ומציע לו זוג כרטיסים לאותה אניה בתנאי אחד, שיקשיב במהלך הלילה האחרון בליסבון, לפני ההפלגה, לסיפור חייו. זה עתה מתה אהובתו של המספר. חשוב לו, לאותו מספר, שסיפור חייו לא יגווע ולא יעוות על ידי זכרונו. אצל בן שיחו, כך הוא מסביר "...זה ישאר ללא כל זיוף כי אין זה מסוכן בשבילך,.....זה חייב להשאר אי שם". אסונו של האחד הוא ההצלה של האחר?

זהו הסיפור המרכזי, אך לא היחיד, בספר. הסיפור על שוורץ, השם המופיע בדרכונו של האיש אינו שמו האמיתי. הוא נמלט ממחנה ריכוז בגרמניה שנים לפני פרוץ המלחמה, אך מחליט לחזור לשם, לעיר אוסנבריק (שהיא גם עיר הולדתו של רמארק) כדי לראות את אשתו שנשארה שם. סיפור בריחתם מגרמניה לפורטוגל וסיפור אהבה הטרגי יגולל במהלך החלק הארי של הספר.
סוגית הפליטות העסיקה את רמארק באחדים מספריו ביניהם "קצף על פני המים" ו"שער הנצחון". מבחינה כרונולוגית זה האחרון מהשלושה. הוא מתרחש בפורטוגל: "חופה של פורטוגל הפך למפלט אחרון של פליטים אשר צדק, חירות וסובלנות היו חשובים להם יותר ממולדת ומקיום". אמריקה היתה המפלט האחרון וכפי שרמארק מדמה זאת האניה היא תיבת נוח, השתלטות גרמניה הנאצית על אירופה היא המבול ואמריקה היתה הר אררט.
ומי שלא עלה בידו להגיע לאמריקה היה אבוד: "לא נותר לו אלא לשפוך את דמו בעזרת סבך אשרות כניסה והיציאה, הרשאות עבודה ושהיה שלא ניתנו להשגה, בירוקרטיה, בדידות, ניכור והשאננות הכללית והמבעיתה כלפי גורל היחיד, שהיא תמיד תוצאת המלחמה, הפחד והמצוקה, אותו הזמן אדם היה כלא היה; דרכון בעל תוקף היה חזות הכל".

בספר זה כמו בשני הספרים הקודמים שהזכרתי מופיעים שוב ושוב אותם מוטיבים, הווית הפליטות וחוויות הפליטים; המאבק האישי לחיים ולמוות בין הפליט לבין אחד מאותם אנשי שררה נאצים, תיאור האירועים כאפוקליפסה ("קול ברמה נשמע..." ב"קצף על פני המים" והשוואת התפשטות הנאצית למבול המקראי בספר זה); בכל אחד מהסיפורים מופיע סיפור אהבה השורדת כנגד כל הנסיבות האיומות מעשה ידי אנוש.

המוטיב השני בספר הוא למעשה סיפור אהבה. הוא אמנם אינו מתחיל ככזה: "חייתי עם אשתי במשך ארבע שנים, כפי שהיו נוהגים לחיות; ללא קשיים, בנחת, אך גם ללא אהבה עילאית...קשר בין שני אנשים, המכירים בעובדה, כי התחשבות בזולת היא היסוד לקיום נוח בצוותא. החלומות, לא חשנו בחסרונם". ואכן 5 שנים אחרי שחוזר לגרמניה למצוא את אשתו תוך סיכון נפשו, חושף לפנינו המספר סיפור המתפתח לכדי סיפור אהבה גדול מהחיים ומהמוות גם יחד. האם האהבה נבנתה אך ורק על יסוד "ההתחשבות בזולת" האם הנסיבות האיומות הן שצרפו את הקשר הזה לכדי סיפור אהבה?

ספר זה, כקודמיו, מיטיב לתאר ולעסוק בסוגית הפליטות והפליטים, וגם מעורר עניין רב, לדעתי, כסיפור אהבה. הוא כתוב היטב, מסקרן ומעורר מחשבות על גורל הפליט, האינדיבידואל היחיד "בזמן של השאננות הכללית והמפחידה כלפי גורל היחיד". לטעמי, "שער הנצחון" הוא הטוב מבין השלושה ואחריו "קצף על פני המים". עם זאת, גם ספר זה איכותי ומעניין.

השורה התחתונה: ספר טוב, כתוב היטב, מעניין ומעורר מחשבה, אך לא הטוב שבספריו של רמארק. עם זאת, ממליץ מאד לקרוא את הספר.”