הרומאן הראשון של מחבר "אפורים בשק" - עיקר עניינו מושב עובדים גדול בימי המאורעות. ההתיישבות העובדת מתנסה בהתנקשויות מחוץ ובמשבר הגידול מפנים: בית משפחה מתרוקן מבניו שבגרו והללו מחפשים אחרי נוסח משלהם. בפרנסת חייהם, כמו בארגון החיים הציבוריים, במתיחת מידת-הדין ביחסי פנים, כמו בהפרת ההבלגה כלפי המתקיפים מחוץ. נשלבו כאן כמה וכמה מעגלים, המשקפים מציאות שלנו, מורכבת. צופנת יסורים ואף גבורה: המיסדים, הבנים, חוג אישי-ההגנה במטה המחוזי: והערבים - שניתנו הפעם לא כמתקיפים בלבד. מגיחים מארץ לא-נודעת כביכול. בשביל הקאדרים הצעירים, בני הארץ. אף הללו מעין חלק מולדת הם: כפריהם ואדיותיהם. הווי שלהם בביתם ובגיחתם כאילו נתקרבו אלינו, בתיאורו של מוסינזון עד מקור. עד שיתוף מכורה. וכאן דווקא עיצב הקונפליקט שלא ניתנה דוגמתו בספרות ההגנה שלנו עד היום. וכך מעגל ומעגל, שלימותו עולה עם התפתחות העלילה, מן הפרט אל הכלל - עד הצומת, עד מבחן האישיות מול היעוד. ריאליזם מקיף הוא שנשמעת בו גם שירת חיינו.
