ספר זה מתאר את שנות הצמיחה וההתגבשות של יצירת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, דמות מפתח בתולדות הספרות העברית ובתולדות המחשבה היהודית בדורות האחרונים. ברדיצ'בסקי, שהופיע על בימת הספרות בשנות השמונים של המאה הי"ט כ"משכיל תורני" מובהק, ניתק בשרשרת של משברים גם מן הדבקות בעולם המסורת וגם מן האידיאלים של תנועת ההשכלה, ופיתה את השקפתו המהפכנית על "שינוי ערכין" בישראל, שהעמידה אותו בפתח המאה העשרים כמנהיגו של דור ספרותי חדש, כאחד מראשי מבססיה של זהות יהודית חילונית וכאחד מאבותיה של הסיפורת העברית המודרנית. הספר מציג, שלב אחרי שלב, את צמיחת תודעתו של ברדיצ'בסקי כאמן בד בבד עם התגבשות מושגי היסוד בהגותו. נקודת המוצא של תהליך זה היא ההרמוניה הנפשית בחיקו של עולם המסורת. סיומו - בהוויה הטרגית של "הקרע שבלב" בין השאיפה לצאת אל המרחבים האוניברסליים לבין עבותותיו של עולם האבות, המושכים בעוצמה את מי שצמח בתוכו. הדיון מבוסס על כל חיבוריו המוקדמים של ברדיצ'בסקי, שרובם לא כונסו בכתביו, ועל אלפי תעודות ארכיוניות - מכתבים, יומנים וכתבי - יד - הזוכות כאן לעיון מחקרי ראשון. המחבר הוא מרצה בכיר בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל - אביב, ומופקד על "גנזי מיכה יוסף", ארכיון מיכה יוסף ברדיצ'בסקי בחולון. מספריו: "אביגדור המאירי וספרות המלחמה" (1986); "הכרת פנים - מסות על מיכה יוסף ברדיצ'בסקי" (1993).