“ספר הימים כרך א' , ב'.
מתחילת 1895 עד אפריל 1896.
בשני הכרכים הללו מתאר הרצל בתדירות גבוהה ובעקביות, את תחילת פעילותו ליצירת מדיניות יהודית כוללת. לא היה עוד איש כמוהו שהבין לעומק את תופעת האנטישמיות ובהקשר לכך הוא כותב - “חוק מדיני יש באפשרותנו לשנות בין לילה, אבל לשינוי מנהג עממי, דרוש עשרות שנים".
את תופעת האנטישמיות ראה הרצל כבעיה שאין לה שום פתרון אחר, זולת הקמה של מדינה לעם היהודי.
לאורך שני כרכים אלה המכילים – 312 עמודים מתאר הרצל את צעדיו הראשונים, עד אשר הגיע למסקנה הבלתי נמנעת, ששלב ראשון הוא חייב להכין את הלבבות של היהודים, על מנת שיהיו מסוגלים לקבל את הרעיון, אשר נראה בזמן ההוא בלתי מתקבל על הדעת.
כל כך בלתי מתקבל על הדעת, עד כי דאגתו הראשונה בפגישותיו בתחילת הדרך הייתה שלא יחשבו אותו למטורף ובכך יחטיא את מטרתו.
בספרי הימים מתאר הרצל את לבטיו ותכניותיו, את ערכי המוסר והשיטות הכלכליות, את מבנה המשטר והקשר הבין לאומי שלדעתו צרכים להתקיים במדינה שבדרך. ומכיוון שהקו המנחה הראשוני שלו, היה פתרון תופעת האנטישמיות, הוא השקיע מחשבה רבה ותכנון לפרטי פרטים, כיצד תהיה המדינה הזו אור לגויים, דוגמה ומופת לשאר עמי העולם, כי בלי הערך המוסף הזה, בעיית האנטישמיות לא תפטר.
עד עמוד – 270 בערך, הוא נחל אכזבה אחרי אכזבה ורק בכוח אמונתו המשיך לחפש דרכים לבעלי ההון, למדינאים ולאנשי רוח, לשכנעם להירתם למשימה הזו, ובדחיפות עליונה, כי הוא ראה בוודאות שאם לא יתממש במהרה, פתרון לעם היהודי, קיימת סכנה אמתית שהאנטישמיות העולמית תעלה מדרגה ותקבל הכרה רשמית על ידי ממשלות.
כאשר חש הרצל שבעלי ההון מכזיבים ואין להם עניין במימוש רעיונותיו, הוא הכין את עצמו לפנייה אל העם ואז בפעם הראשונה נפתחה לו דלת רחבה של תקווה. בפנייה זו אל העם, למעשה אחז הרצל בכלי שבו הייתה לו המיומנות המובהקת והכישרון הגאוני – הכתיבה.
הגאונות של הרצל בכתיבה מתבטאת במידה מסוימת בספרי הפרוזה שפרסם, אבל בספר "אלטנוילנד" ובחוברת "מדינת היהודים" מתבטאת גאונותו הספרותית, שכן לשתי היצירות הללו הייתה מטרה, לצור תנועה המונית של יהודים, שמטרתם המוצהרת תהיה לעבור למדינה היהודית שתקום. וחרף העובדה שאולי נמצא ביצירות אלו תיאורים ילדותיים שלא יכולים בשום אופן להיקרא "ספרות יפה", אולי נמצא שם הפלגה מופרזת של דמיון, שאינו יכול בשום אופן להיכלל במסגרת הסבירות, של אחינו המלומדים, אבל אין באפשרותנו להתווכח עם התוצאות, שתי יצירותיו אלו נגעו בלבותיהם של היהודים, הם קמו ועשו מעשה, הם החלו להתארגן. ועל בסיס חזונו של הרצל הם הקימו מוסדות מדיניים בטרם היה ברשותם מטר רבוע אחד של אדמה.”