``אל הר הזיתים`` הוא יצירתו האחרונה של דוד שחר, קטע מסיפור גדול - כנראה רומן - שדוד שחר עסק בכתיבתו לפני מותו. מגוף הסיפור עולה ש``אל הר הזיתים`` היה צריך לשמש חוליית סיכום וחיתום של יצירתו העיקרית של דוד שחר, ``היכל הכלים השבורים``. אף שדוד שחר ראה ברומן ``על הנר ועל הרוח`` (1994) חתימה של סיפורו רב-הכרכים. נראה שהחליט להוסיף לו סיפור שעניינו בסיום במלוא מובן המילה, סיום של מוות וקבורה. ואולי חזה הסופר את מותו הקרוב שלו. אוהבי הספרות, ובייחוד קוראי ``היכל הכלים השבורים``, חובבי אמנות הסיפור הייחודית של דוד שחר - המערבת הווי, תולדות, נפתולי זיכרון ותודעה, מטפיזיקה ומיסטיקה - בוודאי יוקירו את הפרק האחרון הזה, אף שלא הושלם. דוד שחר מתגלה כאן במיטבו, במקום שהארצי ביותר והרוחני ביותר צמודים זה לזה. מוסד ביאליק מפרסם את ``אל הר הזיתים`` במחוות כבוד למספר הירושלמי הגדול, שהיה חבר פעיל בקורטוריון ובוועדה לספרות ולביקורת של המוסד.