לאחר כשלון חבורת ר' יהודה חסיד בארץ ישראל, חל משבר קשה ביישוב היהודי בארץ ישראל. שיקומו של היישוב בידי פקידי ארץ ישראל בקושטא הוא עניינו העיקרי של חיבור זה. פקידי קושטא הם שאירגנו את היישוב במאה הי"ח, והנהיגו אותו כלפי פנים וכלפי חוץ, והם מסמלים תופעה כלל ישראלית יוצאת דופן במאה הי"ח, כשארץ ישראל במרכז הווייתה. מתוך האפוטרופסות של פקידי קושטא על היישוב עולים יחסי הגומלין שבין היישוב הדל והמאבק והנאבק על חייו בארץ ישראל לבין יהודי התפוצות. אלה תומכים ביישוב בסכומי כסף ניכרים, וכן לא פוסקות עליות של בודדים וקבוצות לארץ, אם כמשתקעים ועם כעולי רגל. קשרי גומלין אלה שבין היישוב לתפוצות מובלטים אף הם בספר זה. מחקר זה מבוסס בחלקו בעיקרו ועל פנקס פקידי ירושלים בקושטא ומקורות נוספים בכתבי היד ובספרות הרבנית בת הזמן. כן נעשה שימוש נרחב במחקרים רבים, הדנים באותה תקופה.
