גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה הצמיחה דור של סופרים בוגרים, שניסו להתמודד, כל אחד על-פי דרכו, בעבר הקרוב מאוד שהיה חלק מחייהם. אחדים מבני דור הסופר היותר צעיר, שלא חוו מבשרם את מוראות הזמן והמשטר ההיטלראי, לא פטרו את עצמם מעשיית חשבון-נפש עם עצמם, עם בני משפחתם ועם מולדתם. עם אלה נימנה פטר הרטלינג, אחד הסופרים הבולטים של הדור הנוכחי. הרטלינג נולד ב-1933 וסיפור חייו הוא של ילד המתבגר בתוך סערת המלחמה ואימיה ומוצא את עצמו בן 12 ללא אב במדינה מובסת והרוסה. בכמה מספריו אן הרטלינג מתחמק מנושאים רגישים ומלגעת בעצבים החשופים. "אהב מאוחרת" הוא אחת הדוגמאות לרומן שבו בן מתבגר מנסה לשחזר את חיי האב על-פי הזכרון ועל-פי רסיסי אינפורמציה. בתוך התהליך המיוסר מבהיר הבן את יחסיו-שלו עם המת ומעמיק את הבנתו העצמית. אביו של המחבר היה עורך-דין בבוהמיה, ועד לגיוסו הכפוי לצבא הגרמני הגן בבתי-משפט על נרדפי המשטר הנאצי. ב"אהבה מאוחרת" מתגבש האב תבודעת הבן כאדם שנישחק בתקופה הדורסנית. האב, למעשה, הוא איש רפה-אונים, ידוע סבל, לא גיבור ולא מורד, ואת תיאורו בספר אפשר לכנות כ'אכזריות סלחנית'. בלשון צלולה עורך הרטלינג מסע ארוך אל תוך נבכי נפשו-שלו, הליכה בדרך רצופת מכשולים אל אהבת הבאב. הרטלינג משתמש ברומן במסגרת זמן כפולה: באמצעות פסיפס זכרונות ילדותו הוא שב מספר על הבוז שרחש לאביו על אי-היותו נאצי חזק וזוהר, בשעה שאת עצמו הוא זוכר כנער ממזי המעריץ את היטלר, ורק זמן רב אחרי הסלקות אביו (שמת במחנה שבויים סובייטי) הוא מנסה לעשות 'צדק' מסויים עם דמותו לגאול את האהבה שנשללה משניהם. את דרכו בכתביה החל הרטלינג כעתונאי וכעורך בירחון ספרותי בברלין. שירו הראשון פורסם כשהיה בן 20 ומאז כתב ופירסם ספרים רבים - רומנים, ספרי ילדים, ספרי שירה, סיפורים קצרים ומחזות. הרטלינג היה עורך בהוצאת הספרים הנודעת 'פישר' וזה כמה שנים שהוא מתפרנס מכתיבה בלבד. ספריו בזמורה-ביתן: "אשה", "הוברט".