1


קסנדרו הוליך את הבנטלי ספורט שלו לנתיב המרכזי שעה שהתנועה זחלה על פני הצמתים ביציאה מתוך סידני.


הרמזורים האירו בניאון בזמן שהשמש שקעה נמוך יותר באופק, צובעת את שמי המערב באדום מזהיר, שהשתנה מעדנות כאשר שעת בין-הערביים הפכה את היום ללילה.


זה היה יום קשה, עם שתי ישיבות רציניות, שיחת ועידה ואינספור תביעות שלא נתנו לו מנוח.


לא היה מזיק לו עיסוי... אלא שלא היה זמן. תוך פחות משעה היה צריך להשתתף בארוחת ערב למטרות צדקה.


לבד.


הוא הכיר כמה נשים, שכל אחת מהן היתה עוזבת הכל כדי לסעוד בחברתו, ומספקת שיחה מעניינת שזורה בפנינים והזמנה מאוחר יותר למיטה.


אבל הוא לא הגיע למעמד שאליו הגיע כראש אימפריה פיננסית באמצעות היענות לגחמות אינסופיות.


איכות מעוררת קנאה שירש מאביו?


אם כן, זו אחת מני מעט מאוד. חיוך ציני מתח את פיו. יאניס קרמאניס נודע בעיקר כבן-זונה קשוח וחסר רחמים, עשיר כקורח. הוא היה בעל לארבע נשים, לא פחות, שהראשונה בהן ילדה לו בן – אלכסנדרו כריסטופורו קרמאניס.


בן שנועד להיות בן יחיד, שכן יאניס סירב לשקול הולדת בן נוסף, וכך יצר יריבות, קנאה, מחלוקות וקרע בתוך אימפריה שעבד קשה מאוד כדי לבנות.


רעיות מאוחרות יותר חמדו את הונו של אביו ואת מה שיכול היה לעשות כדי לרפד חיים של תענוגות אין-קץ ומעמד חברתי. עד שהריפוד התכלה והן נזרקו לטובת היפהפיה הצעירה הבאה בתור. קישוט לזרוע. קישוט לזרוע רציני שיאניס דאג שלא יקבלו יותר מהמגיע להן באמצעות הסכם נישואים בלתי ניתן לערעור.


קסנדרו גלגל את כתפיו ונהג על פני הצומת הבא לעבר וקלוז.


הנהמה הרכה והחודרנית של הבלקברי שלו גרמה לו לגדף חרישית והוא הוציא מכיסו את המכשיר, בדק את זהות המתקשר, הניח לשיחה לעבור למשיבון וכיבה את המכשיר.


ההצלחה מביאה עמה תחומי אחריות רבים... רבים מדי, חשב, שכן הטכנולוגיה המודרנית הבטיחה שיהיה זמין ללא הרף, עשרים-וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.


ואף שאהב את העסק... הצטיין בו, חשב בציניות... הרי שהיו בחיים אתגרים נוספים שרצה לחקור.


בעיקר אחד.


נישואים.


משפחה.


אשה אחת שתהיה כנה ונטולת הצגות, שתמצא מקום במיטתו, שתהפוך את ביתו לבית, שתהיה מארחת מקסימה ותספק לו ילדים.


מישהי שאין לה אשליות לגבי אהבה, ושתהיה מוכנה לראות נישואים כהצעה עסקית בלי סיבוכים של רגש.


חיבה, התעלות של המעשה המיני... אבל אהבה? מה זה?


הוא אהב את אמו ברגש של ילד, אבל היא נלקחה ממנו. באשר לאמהותיו החורגות... לכל אחת מהן היתה מטרה אחת בלבד בראש. כספו של יאניס, המתנות ואורח החיים. ילד היה מטרד ועדיף היה לשלוח אותו לפנימיה יקרה ולדאוג שיבלה את החופשות שלו במחנות יוקרתיים בחו"ל.


הוא למד בגיל צעיר מאוד להצליח כדי שיוכל לזכות בתשומת לבו של אביו. בעקבות כך הצליח בכל.


וכאשר יאניס פינה לו משרה זוטרה בתוך אימפריית קרמאניס, הוא נלחם כדי להוכיח שהוא ראוי. הוא נלחם חזק כל-כך, עד שלא היה זמן לפעילויות חברתיות.


המאמץ זיכה אותו בגאוותו של יאניס, במקום באימפריה של אביו, במעמד של מולטי-מיליונר... ובתשומת לבן של נשים.


כמה היו נבונות מאחרות, אחת במיוחד, שכמעט שכנעה אותו לענוד טבעת על אצבעה.


כמעט.


אלא שחקירה זהירה גילתה פרטים שבדרך כלל לא היו נחשפים לאור היום.


הוא המשיך לנהוג בדרך זו כל-אימת שהחליט להתקרב לאשה כלשהי. זה היה מחושב אולי... אבל זה שחרר אותו מהפתעות לא נעימות.


קסנדרו הצליח לחייך בציניות כאשר פנה לרחוב של בתים יוקרתיים.


ביתו היה אחוזה שעמדה על ראש גבעה וצפתה אל נופים מרהיבים של הנמל. הבית נרכש לפני חמש שנים, והוא עיצב אותו מחדש, שיכן בו זוג שניהל את הבית והשטחים שסביבו... זה היה בית מפואר בו ישן, עבד ואירח.


קסנדרו קרמאניס.


הגבר שהיה לו הכל.


ממשיך ראוי לאביו.


קשוח, חסר רחמים... נערץ על ידי נשים, אבל לא קשור לאף-אחת.


האם לא כך תיארו אותו הצהובונים?


קסנדרו נכנס לבנטלי מקץ חצי שעה, לאחר מקלחת, בחליפת ערב, ונסע העירה.


התנועה היתה דלילה יותר והנסיעה היתה חלקה למלון בעיר בו נערך אירוע הצדקה.


חניה באמצעות עובד המלון, זיהוי מיידי כאשר עקף את המעלית ועלה במדרגות אל קומת הביניים שבה אורחים אחרים התרועעו ביניהם ולגמו שמפניה.


המשקאות שלפני הארוחה סיפקו הזדמנות נאותה לחברי הוועדה לנוע בחדר ולדאוג לכך שהאורחים יידעו מהו האירוע הבא בתור.


מוסיקה חרישית הסתננה דרך רמקולים, וסיפקה רקע נעים לשיחה נינוחה.


הערב הבטיח עוד אירוע התרמה מוצלח, ממנו ייצאו נשכרים ילדים נזקקים.


קסנדרו הניח למבטו לסרוק את החדר ובחן את האורחים האחרים באורח בלתי בוטה, מברך כמה שעמדו לא רחוק ממנו... הוא עשה סיבוב שלם בעיניו ואז חזר להתבונן בפניה של אשה צעירה.


מבנה עצמות פנים נאה, פה יפה... הוא אהב את האופן בו החזיקה את ראשה, את התנועה מלאת הרגש של ידיה. שיער בלונד בגון האפר נאסף על ראשה בסגנון שגרם לאצבעותיו לרצות להוציא את הסיכות שהחזיקו אותו במקומו.


אלגנטיות מזוקקת מכף רגל ועד ראש.


ועצבנית מעט, הבחין, מתחת לחיוך המיומן... ותהה מדוע, כאשר היתה כה מנוסה בסצנה החברתית.


אילנה... בתה של אשת החברה ליליאנה ושל הנרי ג'יררד המנוח.


מצודדת, דקיקה וקטנטנה, בשנות העשרים המאוחרות שלה, היא ניחנה באישיות מנוכרת בחברת גברים... איכות שזיכתה אותה בתג בתולת הקרח. ולא בלי סיבה, או שכך טענה השמועה... למרות שהעובדה הידועה היחידה היתה הביטול החפוז של נישואיה לגרנט בקסטר ערב כלולותיה.


שנתיים לאחר מכן, היא הסתובבה בחוגים החברתיים הנוצצים של העיר בחברת אמה האלמנה.


גברים רבים ניסו לצאת אתה, אבל למיטב ידיעתו של קסנדרו, איש לא הצליח.


רקע ללא רבב, נימוסים מקסימים והתנהגות נאותה בחוגי החברה יהפכו את אילנה ג'יררד לרעיה הולמת ללא ספק.


כל מה שנותר הוא ליישם את התוכנית שלו, החל בחיזור... ולקדם את הצעתו.


עיניו של קסנדרו הצטמצמו קלות כאשר ליליאנה ג'יררד נפרדה מבתה והחלה לנוע לעברו.


"קסנדרו. כמה נחמד לראותך כאן."


"ליליאנה." הוא אחז בידיה המושטות ואז השפיל את ראשו והצמיד את שפתיו אל לחיה.


"אם אתה לבד הערב, אולי תצטרף אלי ואל אילנה?"


קסנדרו היטה את ראשו בהסכמה אילמת.


"תודה."


הוא הניח לליליאנה לצעוד לפניו, מבטו מתערפל כאשר ראה את הרגע בו אילנה חשה בהתקדמותו. הדריכות הבלתי מורגשת כמעט של עמידתה, ההתרוממות הקלה של ראשה, כמו איילה שברירית החשה בסכנה מתקרבת.


הרגע חלף והוחלף בחיוך מיומן בזמן שהתקרב.


צפיה באנשים הפכה אצלו למעשה אמנות, שפת גוף – למיומנות נרכשת... הוא הצטיין בשני התחומים הללו. "קסנדרו," אמרה אילנה בקרירות מנומסת וקיללה את האופן בו הדופק שלה החל לפעום בפראות.


היה בו משהו, איכות בלתי ניתנת להגדרה שגרמה לשער עורפה לסמור באזהרה אילמת... אבל מה?


הוא היה גבוה, כך שהיתה צריכה להרים את ראשה כדי להביט בו למרות עקביה בני שנים-עשר הסנטימטרים.


מושך, הסכימה אילנה בינה לבינה, באופן יווני, שכן התאורה הדגישה את התווים הרחבים והמפוסלים של פניו ואת הלסת החזקה וההבעה החידתית בעיניו הכהות.


החליפה שלו היתה מושלמת ותפורה ביד, ממתנת במקום להדגיש את מוטת כתפיו.


גברי להפליא, הוא הקרין הילה של עוצמה לא מאולצת, אבל רק כסיל לא היה מרגיש באכזריות שעמדה מתחת לפני השטח.


"אילנה."


הוא לא ניסה לגעת בה... אז למה היתה לה תחושה מיידית שהוא רק מחכה? זה לא היה הגיוני.


"אני חושבת שנשב הערב ליד שולחן אחד." היא היתה מנוסה מאוד באמנות השיחה ויכלה לדבר באיטלקית וצרפתית שוטפות, הודות לשנה שבילתה בכל אחד מהמדינות הללו.


עם זאת, נוכחותו של הגבר הזה גרמה לה לרצות להציג חזות מסוימת. בירכתי מוחה היתה מודעת לכך שהוא רואה הכל.


מבטו נותר יציב. "האם זו בעיה?"


מה היה עושה לו היתה אומרת... כן?


חיוך מנומס עיקל את פיה. "זה יהיה תענוג גדול לשבת בחברתך." וידעה ששיקרה.


"אחד מחברי הוועדה מאותת לי," אמרה ליליאנה. "אני לא איעדר זמן רב."


לרגע חשה אילנה בודדה ופגיעה להפליא. היא יכלה למצוא סיבה לברוח... לתרץ וללכת למקום אחר. אלא שזה יהיה תירוץ, מפני שהיא ידעה ששום-דבר לא יוליך שולל את קסנדרו.


היה ברור שיום אחד נתיביהם יצטלבו. אימפריית קרמאניס היתה ידועה כמיטיבה עם כמה ארגוני צדקה, ואירועי גאלה כזה הבטיחו את נוכחותו של קסנדרו, בדרך כלל עם בחורה עוצרת נשימה לצדו.


עם זאת, זו הפעם השלישית בשבועות האחרונים שהוא מגיע לאירועי ערב ללא בת זוג.


אבל מי סופר? הקניט אותה קול קטן בראשה... והיא השתיקה אותו בקללה קטנה שעלתה וגוועה בגרונה.


המחשבה שהוא מחפש את חברתה במכוון הצחיקה אותה. היא היתה ההיפוך הגמור שלו, וחוץ מזה, היא גמרה עם גברים. היא גמרה אתם מזה שנתיים. מי שנכוותה ברותחים...


רטט קל חלף ביצורי גווה כאשר נזכרה בלילה המר והנמהר שבו תקוותיה וחלומותיה נותצו לתמיד.


היא שרדה והמשיכה הלאה, השקיעה את עצמה בקריירה שלה עד שמשלה לגמרי בחייה. היא לא רצתה ולא נזקקה להרבה. לא היו לה חלומות שלא הוגשמו.


"יקירי." הקול הנשי הרך היה חתולי, והתאים לבלונדית הגבעולית והגבוהה שהתקרבה אל קסנדרו. "לא ציפיתי לראות אותך כאן הערב."


"דניקה," אמר קסנדרו בחיוך מנומס שלא הגיע עד עיניו.


הדוגמנית ילידת אוסטריה פיארה מסלולי דוגמנות בינלאומיים וחוזקה על ידי מעצבים רבים, למרות התפרצויות הזעם שלה מאחורי הקלעים. למרות שהיה סיוט לעבוד אתה, היתה לה יכולת קסומה לדגמן בגדים באופן שהעמיד אותה בשורה הראשונה של הדוגמניות בעולם.


"הכרת את אילנה?"


עיניים כחולות זוהרות שלחו לעברה מבט קצר. "הייתי צריכה?"


העקיצה המכוונת רוככה על ידי הטיה של הפה הצבוע להפליא.


"אילנה מעצבת אופנה."


"באמת?"


חוסר עניין משועמם שהיה מאולץ כשם שהיה מעושה. זו היתה מסיבה והדוגמנית הזוהרת הגיעה אליה למטרה אחת בלבד... קסנדרו.


מי יכול היה להאשים אותה? הגבר היה המציאה של העשור!


"אני לא מכירה את שמך. אילנה... מה?"


"ג'יררד," אמר קסנדרו בקול רך.


אילנה החליטה שלא תמצא רגע מתאים יותר. "המותג הוא ארבל." היא חיכתה שניה. "את לובשת יצירה שלי." גם היא לבשה מבגדיה, יצירה מרהיבה, חובקת גזרה בצבע ורוד עמוק.


עיניה של דניקה הצטמצמו מעט. "היא נמכרה כמקור."


"ניתנה במתנה," תיקנה אילנה וראתה כיצד הדוגמנית מרימה יד מבטלת.


"הסוכנת שלי מטפלת בפרטים השוליים."


"על פי ההוראות שלך." זה היה חלק מהעסקה, חלק מהמשחק של דניקה. המעצבים העריצו אותה והעלימו עין מהמשחקים שלה. מתן יצירה היה חסר חשיבות מול שאר הדברים.


הכל עניין של שיווק... זיהוי... מכירות.


דניקה הניחה ציפורן צבועה על דש חליפת הערב של קסנדרו ושלחה לעברו חיוך מפתה. "אני אדאג לכך שנשב ליד שולחן אחד."


הוא הסיר מעליו את ידה של הדוגמנית בתנועה איטית. "לא."


סתם כך... לא?


מילה אחת, קצרה וכמעט חותכת... אם נועדה לפגוע.


אילנה ראתה הבזק של קרח בעיניה הכחולות המרהיבות של הדוגמנית בזמן ששפתיה השתרבבו קלות. "יקירי המסכן, אתה הולך להפסיד את כל הכיף. אני פנויה אם תשנה את דעתך." דניקה נופפה באצבעותיה לפני שנעלמה בקרב ההמון.


טוב שדלתות אולם הנשפים נפתחו בדיוק באותו רגע והאנשים נקראו לתפוס את מקומותיהם.


למרות שמקץ שניות אילנה כבר לא היתה כל-כך בטוחה בכך, מפני שקסנדרו תפס את מרפקה והוביל אותה לתוך האולם הגדול שהיה ערוך בלמעלה ממאה שולחנות.


אצבעותיו היו חמימות על עורה החשוף, מגעו מחשמל כאשר החום בתוכה גבר ואיים להשפיע על שיווי משקלה.


זו לא היתה תחושה שחמדה, והיא נלחמה ברצון לסגת מעליו. "האם יש סיבה למראית-עין של ביחד כזה?" שאלה בשקט וראתה כיצד אחת מגבותיו מתרוממת בהומור מהורהר.


"אני נהנה מחברתך?"


היא התבוננה בו בעיון. "יעזור לי אם תספר לי באיזה משחק אתה משחק."


"האם תאמיני לי אם אגיד... שזה לא משחק?"


"האם זה צריך להחמיא לי?" שאלה במתיקות ושמעה את צחוקו הצרוד.


"זה לא מחמיא לך?"


"אני לא רוצה לרסק את עולמך," אמרה אילנה בקול רפה כאשר נערה צעירה הובילה אותם לעבר שולחנם, שהיה קרוב אל הבמה.


כרטיסי שמות עמדו על השולחן, והיא לא הופתעה לגלות שהכרטיס שנשא את שמו של קסנדרו היה צמוד לכרטיס עם שמה.


כמה קשה יהיה לשוחח, לחייך ולשחק את המשחק החברתי?


תעמידי פנים, אמר קול קטן בתוכה. את טובה בזה.


"מה את רוצה לשתות?"


על השולחן היה בקבוק יין, אבל ארוחת הצהרים שלה היתה דלה והיא ידעה שאלכוהול בשלב זה יעלה ישר לראשה.


"מים בלבד, תודה."


קסנדרו מזג לה מי קרח ואז מילא את הכוס שלו. "למזל." הוא הקיש את הכוס שלו בשלה בברכה מלגלגת.


השולחן התמלא. ליליאנה חזרה, ערכה הכרויות והערב החל בנאום הפתיחה הרגיל על ידי נשיא הצדקה.


האורות עומעמו והמלצרים החלו להגיש אוכל לאורחים בזמן שהמרצה האורח עלה על הבמה.


היא היתה מודעת באופן לא נוח לגבר שישב לצדה... לגוונים היוקרתיים של מי-הגילוח שלו, לריח הנקי של בגדיו שהתערבב בתמצית המורגשת באופן כמעט לא קיים של גבריותו.


היה בו משהו מסוכן שאיים על השריון שבנתה במאמצים רבים סביב עצמה ושנדרש לה כדי לשמור על עצמה.


הדבר גרם לה להישמר לנפשה, כמעט כאילו היתה צריכה לאזור את כל כוחותיה הנפשיים ולהיות על המשמר בנוכחותו.


למען השם, אמר הקול הפנימי. קסנדרו קרמאניס הוא כלום בשבילך.


ולא זו גם זו, את לא רוצה שיהיה.


אז תצאי מזה!


אבל התחושה לא נתנה לה מנוח, והקשתה עליה להירגע.


אילנה אכלה באופן מוכני, הכניסה לפיה פירורים של מזון בלי להרגיש בטעמם.


לא עזרה העובדה שהיתה מודעת לכך שהזיווג שלה עם קסנדרו עורר עניין באולם. או שקסנדרו היה מטרה למבטיה של דניקה.


האם הוא מתכוון להכחיש שהוא נהנה ממערכת יחסים כלשהי עם הדוגמנית הזוהרת?


"לא."


הוא אמר את המילה בצורה שהבהילה אותה והיא לא העמידה פנים שלא הבינה אותו כאשר פגשה את מבטו הבוחן.


"באמת?" היא הרימה גבה שואלת.


"לא."


התגובה החזיקה נחרצות ממנה לא יכלה להתעלם, והיא שנאה את המתח שהתהדק בבטנה.


היא רצתה לשאול מה אתה עושה? אלא שהמילים נותרו בגרונה בזמן שהפנתה במכוון את תשומת לבה אל השכן מן העבר השני שלה ופתחה עמו בשיחה.


אבל אי-אפשר היה להימלט מנוכחותו של קסנדרו, והכעיס אותה ללא גבול שהיה בכוחו לטלטל את מערכת העצבים שלה כל-כך עד שהיתה מודעת לכל תנועה שלה, לכל נשימה שלה.


האם ידע?


אלוהים אדירים, היא קיוותה שלא!


נדמה היה שהארוחה אורכת נצח, והיא הסתיימה בקפה ונאום נאה של יושב-ראש הצדקה.


מוסיקה חרישית התנגנה דרך הרמקולים וסיפקה לאורחים סיבה לנוע בחופשיות בין השולחנות, לשוחח... ולרבים היא אותתה את סופו של ערב נעים.


בכל רגע ליליאנה תקום על רגליה, תודה לאורחים שהסבו אל שולחנה, תברך אותם בלילה טוב... ואילנה תהיה חופשיה מחברתו המטרידה של קסנדרו.


אלא שההקלה היתה קצרת מועד, שכן קסנדרו הביע את רצונו ללוותה אל הלובי.


"זה לא נחוץ."


"אדרבה." הוא אחז במרפקה והפעיל מעט לחץ כאשר ניסתה להשתחרר ממנו.


לא, רצתה למחות.


"אני שוקל לערוך מכירה פומבית למען קרן הלוקמיה ואני מאוד אעריך את עצתה של ליליאנה."


אמה גילתה עניין כן. "כמה נדיב מצדך. כמובן שאשמח לעזור בכל דרך אפשרית."


"יופי," החזיר קסנדרו חלקות. "אם כך, האם תסכימו שתיכן לסעוד בחברתי באחד הערבים כדי שנוכל לדון בפרטי המכירה? מה דעתכן על יום חמישי בשבוע הבא?"


"תודה."


ליליאנה, ידעה אילנה, תארגן מחדש את סדר היום החברתי שלה בלי להניד עפעף כדי להיענות לקסנדרו.


הם הגיעו אל הלובי, וקסנדרו סימן לקונסיירג' להביא את המכונית שלו ושלה אל החזית.


תוך דקות עצרה מכונית בנטלי ספורטיבית לפני הכניסה של המלון.


"שבע בערב," ציין קסנדרו והוציא מתוך כיס מקטורנו כרטיס ביקור ועליו כתב כמה שורות. "בביתי."


בכמה תנועות חסכוניות הוא נתן תשר לנער שהביא את המכונית שלו, ואז התיישב מאחורי ההגה והשתלב בזרם התנועה.


מקץ שניות הובאה מכונית הב-מ-וו הכחולה הכהה של אילנה למקום, וליליאנה חיכתה רק עד שאילנה השתלבה בתנועה כדי לדבר.


"יקירה, איזו הזמנה מלהיבה. ניצחון לא קטן עבורי להתבקש לעזור לקסנדרו."


מה יכלה לומר, זולת... "כך זה נראה"?


"יש לך הסתייגויות?"


אחדות. למרות שסירבה להסתפק באחת.


"את חייבת ללכת, כמובן."


"אנחנו, יקירה. שתינו."


אילנה עצרה את המכונית בצומת. "מאמא, לא," אמרה בעדינות.


ליליאנה הביטה בה בהרהור. "את לא תשני את דעתך?"


לא במאה הזו, נדרה באלם. ככל שיקטן הקשר שלה עם קסנדרו כן ייטב!