“על פניו יש פה רעיון נחמד בבסיסו אבל כל היתר לא קורה. ואני מחכה עוד עמוד ועוד עמוד ועוד עמוד... ולא קורה.

מההתחלה לא ברור מהו הספר הזה. מצד אחד יש פה סיפור ילדים והכתיבה ילדותית מאוד. מצד שני הספר ערוך כספר מבוגרים. יש בו הרבה עמודים, הרבה מלל. בבירור לא משהו שילד קטן יכול לקרוא. אוקיי, חשבתי לעצמי, יכול להיות שיש כאן משהו מעניין. אולי סיפור ילדים במסווה. אולי המסר המתחבא מתחת יבעבע ויצא החוצה ויגרום למבוגר שקורא אותו להבין את הכוונות הנסתרות.

הייתה לי איזו חמלה קטנה כלפי הסיפור הנחמד אודות הסבתא שהחליטה יום אחד לעזוב את הכל ולצאת אל היער. אבל למה היא עושה זאת? אני שואלת את עצמי. את מי או את מה היא משאירה מאחור? למה את רוצה לברוח? לאן את רוצה להגיע? הדמות המרכזית פועלת בצורה לא ברורה או שמא אפשר לומר לא ממש פועלת. היא אורזת ציוד ויוצאת אל היער שם היא פוגשת חיות שונות ומשונות שמצטרפות אליה למסע. ביחד הן מקימות את "חיותה"- המקום שבו הן גרות יחדיו ו... זהו פחות או יותר. קורים עוד כל מיני דברים, ויכוחים קטנים או גילויים לא מאוד מסעירים. מפגשים עם עוד חיות שמתווספות לתחושה הקצת כאוטית והצפופה שנוצרת שם. ובחיי שזהו.

ואני מחכה.... ומחכה.... כלום לא קורה. סך הכל חבורת חיות חביבות שהצטרפו אל סבתא חביבה לא פחות. כולם מנסים לחיות יחד בהרמוניה או אולי באיזשהו דו קיום (?). אין לי מושג אל מי הספר הזה מכוון ומי קהל היעד שלו. ניסיתי להיאחז בזה שהנה עוד מעט יגיע איזה משהו שיכה בי. משהו שיסובב את הסכין, משהו שאצליח להבין ממנו מה רוצים.

לא הבנתי כלום.

הלאה אל הספר הזה.”