בשפה עניינית, כאילו היא מתבוננת בעצמה מן הצד, מבטאת גיבורת הרומן בבהירות את ההתפכחות הכואבת של "דור הטכנו" חסר האשליות, ואת החיפוש אחר חום ואהבה.
יו היא נערה של שנות התשעים.הוריה, ילדי הפרחים של שנות השישים, לא הצליחו לייצב את חייהם, ואמה נוטשת את המשפחה בהיותה ילדה קטנה.
הבית, שהיה פעם מלא צחוק ושמחה, עומד בשממונו.
בסיום לימודיה יוצאת יו בת השבע־עשרה לספרד, אל אמה שאותה לא ראתה שנים, אך המפגש אינו עולה יפה.
היא מבלה עם צעירים בני גילה ומתנסה במסיבות, בסמים ובמין, אך אינה מוצאת מרגוע לנפשה.
"כדאי להסתלק מכאן," היא אומרת יום אחד לחברתה, והן שוקלות מסע למילווקי, כי "אולי אין שם אף אחד." גילוי מצוקותיה של אמה יוצר לבסוף את הפיוס בין קסמי הילדות לבין המציאות הבוגרת.
זואי ג'ני השווייצרית הפכה לסופרת מפורסמת גיל עשרים ושלוש כאשר ספרה, חדר אבקת הפרחים, הפך מיד עם הופעתו לסיפור הצלחה בין־לאומי וזיכה אותה בפרסים ספרותיים.