לישון... לישון... החדר הלך והתרחק ממני. מישהו היה לידי, מביט בי.
מישהו לקח את ידיי. הרגשתי שמישהו מרים אותי. ואז שקעתי כולי בתוך האפלה.
לפתע התעוררתי. לא ידעתי היכן הייתי. הייתי בחדר מוזר.
שכבתי... עירומה... על מיטה, ושיערי היה פזור.
ניסיתי להתרומם, אבל ראשי היה כמרקחה והרגשתי סחרחורת.
חלמתי והיה זה מין חלום בלהות.
היכן הייתי? לא יכולתי לזכור מה הביאני הלום. ניסיתי שוב. מישהו זז לידי... מישהו. השמעתי צעקה קלה.
עיניי התרגלו עתה לאפלולית. ראיתי חלון עם סורגים ועיניי הצליחו להבחין בצורתם של רהיטים.
נאבקתי בסחרחורת והתיישבתי. ידיים משכו אותי מטה, ידיים אמיצות.
נשמע קול: "קיית, קיית יפתי..." היה זה קול מוכר לי. קול בו הגיתי לעיתים קרובות.
השתכנעתי שאמנם נמצאתי במין חלום בלהות.
עצרתי את נשימתי ואז, הוא משכני מטה; הוא כפה את עצמו עליי.
צעקתי מתוך אימה כלא מאמינה, לא ייתכן שזה קורה לי.
היה זה אכן חלום בלהות. אני חייבת להתעורר מהר. אבל לא התעוררתי.
שמעתי את צחוק נצחונו, והיה זה אמנם הברון שניצל אותי לרעה...
ומשהו אמר לי שמאז ומתמיד הוא התכוון לפעול כך ושבמעמקי מוחי ידעת זאת...
יראתי מכך... חרדתי מכך... ולבושתי - קצת השתוקקתי לכך.
ניסיתי לצעוק בקול גדול, אך פיו היה לחוץ על פי.
הוא ידע מה כוחו והייתי חסרת אונים. ניסיתי להיאבק אבל איבריי היו כעופרת.
לא היה ביכולתי לעשות דבר כדי להתנגד לו.
הרגשתי כאילו נישאתי על פני האדמה אל תוך עולם בלתי ידוע לי.
עולם מוזר, שעל אודותיו לא העזתי לחלום, עולם של תחושות שהשתלטו עליי.
לא יכולתי עוד להתנגד. הרגשתי שאני חלק ממנו... ונלחמתי בתחושת צהלה שאיימה לכבוש אותי.
הוא נרתע ממני, אבל שפתיו היו צמודות עדיין לפניי והוא נשק לי כמעט ברוך.
"קיית היקרה," הוא לחש. נלחמתי כדי לשוב למציאות.
הושטתי את ידיי והרגשתי בגופו.
ניסיתי לקבץ את מחשבותיי שנמלטו ממני.
הייתי עדיין מנומסת מאוד וחשתי דחף עז לעצום את עיניי ולשכב שם ולנסות לחוות שוב את אותה תחושה מוזרה אותה חוויתי זה עתה.