"אשה יושבת" הוא רומן המספר על שלוש נשים באמצע חייהן, שמקיימות ביניהן קשר של חברות. כל אחת מהן, מלבד היותה קיימת לעצמה, היא גם מושא לחלום או לתהייה של זולתה. מה שקרה מסופר מתודעתן של שתיים מהן ובקולן, ואילו קולה של האשה השלישית הולך ומתפענח בהדרגה, מתוך תיאורו של מעשה שהיא עושה. השתלשלות הדברים אינה מבקשת להבהיר את המניעים למעשה זה, גם לא לבדוק אותו. עם זאת, מתרחש בה מעקב קפדני - כיצד הוא משפיע על עולמן ועל חייהן של שתי האחרות, שלכאורה לא היה להן קשר אליו. שני פרקים לרומן, על אחד מהם "מוקדש" לאחת משתי המספרות הנוכחות. בפרק הראשון נשבר מדי פעם הרצף המונולוגי של הגיבורה בקטעים קצרים מטעמו של מספר חיצוני, כביכול, המוסר פרטים שהיא נמנעת מלספק אותם, או מנועה מלהעידם על עצמה. בפרק השני, הכתוב אמנם בגוף שלישי אך נמסר מנקודת תצפיתה של הדוברת, מחליפים את הקטעים הללו מכתבים, שיותר ממה שהם מעידים על כותבם ם מעידים על היעדר מושאים נכספים בעולמה של הגיבורה, שבלעדיהם חייה לוקים. מה הקשר בין זכות הבחירה לבין היכולת לבחור? כמה פעמים עליך לבחור? איזה מן המעשים מצריך בחירה מחדש, איזה מאותת איתותים לעתיד לבוא, כמו זרקור בחשכה? השאלות הללו, שעד היום נדחקו הצידה, צצות ומטרידות את גיבורות הסיפור, על רקע המשבר שמתחולל לנגד עיניהן. "אשה יושבת" הוא רומן בעל איכויות ספרותיות מצוינות, בו רוקמת המחברת רקמה עדינה ומקורית של מערכת היחסים המתקיימת בין הגיבורות, ומשרטטת את תנועות הנפש שלהן בדייקנות, רגישות ואמינות בעלות עוצמה וייחוד מרשימים במיוחד.
