“את יעל משאלי יצא לי להכיר בתרבות בכתבות הפובליצסטיות שלה בידיעות אחרונות, או בnrg או בספר האחרון שכתבה שקראתי(ופחות התחברתי אליו) בניין שלם כניסות א'-ה'. אז לקחתי את הספר בעירבון מוגבל, עד שהפתיחה כבשה אותי, הסיפור כבש אותי והדמויות מילאו את הסיפור חיים, גם מיקום הסיפור בירושלים, הסופרת ציירה אותה בגוון מאוד מיוחד. הסיפור מסופר בנקודת מבטה של כמה נשים סבתות,אימהות,דודות לשושלת משפחתית שיש בה הרבה סודות, והנכדה שי שנמצאת בתוכן.
משפחת רוזנבאך שלושת הנשים האלמנות מחפשות בית לגיל הזהב מבקשות מנכדתן שי לעזור להן כשהיא כבר בת 28, כששעון הביולוגי שלה מצלצל ברוך, היא צריכה להתחתן, כל חברותיה נשואות, והיא מחפשת את עצמה בשיפולי דרך, אחרי הודו, אחרי כבר ניסיונות שונים עם בחורים רוצה לחפש את הדבר האמיתי, יחד עם זה הסבתות שלה שעוזרות לה, והיא עוזרת להן לפתוח את הסודות הכמוסים שלהן, הספר הזה פתח אותי ממש לצוהר חדש, היו רגעים שפתאום הרגשתי שאני חלק מהסיפור, יכולתי להזדהות לסבתי היו 2 אחיות ניצולות שואה לכולן היו סיפורים משלהן, בסוף חייהן לא זכיתי לראותן יחד אך הרגשתי שבסיפור הזה אני רואה את שלושתן סבתי יהודית, שרי, ורלי. בסיפור הנ''ל גם ישנה יהודית, יכולתי ממש לראות אותה מקרוב.ושימושי הידייש הנרחבים(סבתי דיברה ידייש, אני למדתי ידייש)
סיימתי את הספר בהתרגשות וציפייה לעוד, הכתיבה שלה ללא ספק לא פשוטה לכל אחד, יש כאלה שפחות יתחברו, יש כאלו שיתחברו במבט אחר כמוני.
תודה ליעל משאלי שבספר שלה החזירה אותי להיזכר בסבתא שלי ואחיותיה שישכבו על מנוחתן בשלום.”
