תקציר הספר:
"יומן סין" אינו ספר שגרתי. מלבד הפן הוויזואלי של הספר, מתקדם הסיפור בכמה ממדים במקביל.
בממד המיידי, התיאורי, מככבת סין. סין כפי שמשתקפת דרך עיניו הסקרניות והבוחנות של המחבר, ודרך עיניים של מקומיים ושל מבקרים אחרים השוהים בסין לשם עבודה או טיול. תיאורי הנופים, הנסיעות, המפגשים, ההתרחשויות והאנקדוטות השונות יחד עם התצלומים בספר ובאתר האינטרנט המלווה, מציירים בהדרגה את תמונת המעצמה.
הממד התיאורי מתפתח אט אט במהלך הספר לתיאור ביקורתי, לנוכח המפגשים, הלא תמיד נעימים, עם הסינים עצמם, ומה שהם מעוללים לחי, הצומח והדומם בארצם.
רובד נוסף בסיפור הוא האופן בו משתקפת ישראל דרך המראות והאירועים בסין. המחבר תוהה לא אחת בסיפור על המציאות הישראלית, שבמובנים רבים מזכירה את הלכי הרוח העכשוויים בסין, כאילו חוט וירטואלי מקשר בין העם היושב בציון לעם הסיני במזרח.
גם רובד המסע עצמו אינו נפקד. נוהל שגרתי לכאורה בקרב ישראלים צעירים, ואולם מעטים הם אלה שהמסע הופך אצלם לדרך חיים, או שמתעקשים להגדיר מחדש בכל פעם את המושג טיול. מפגשים עם מטיילים אחרים בסין מעלים תהיות אודות אורחות חיים בעולם בכלל ובישראל התזזיתית בפרט.
כסיפור מסע גיאוגרפי, מתקדם הספר בכל הממדים. לאורך ולרוחב, ובמיוחד לגובה (מעל 5,000 מטרים מעל פני הים...), ואולם נדמה שהממד החשוב ביותר בסיפור זה הוא דווקא ממד הזמן. שאלת הזמן עולה ב"יומן סין" בכמה היבטים. הזמן הקוצב את ימיה המסורתיים של סין, והזמן הקוצב את ימי הטיול עצמו וחלון ההזדמנויות לחוות את המעצמה. המרוץ אחרי הזמן הופך, כמו כמעט כל אירוע בטיול, למטאפורה לחיים בכלל.
את הספר מלווים ציטוטים של הוגים, שליטים ויוצרים, המשלימים את התמונה, ונותנים מעין גושפנקא רשמית לפרשנויות, במידה מסויימת בבחינת "מה שהיה הוא שיהיה".