ספר זה, המתמקד בביקורתו של מרלו-פונטי על האונטולוגיה המסורתית במדע ובפילוסופיה, מראה כיצד יכולים הרעיונות העולים מתוך ביקורת זו לתרום לחינוך בכלל ולחינוך לשותפות ולאחריות כלפי הטבע בפרט. בהמשך מובהר מושג השדה-התפיסתי של מרלו-פונטי. זהו מושג מפתח, המאפשר התייחסות מורכבת לתופעת התפיסה. ההתחלה מן הראשוניות של הגוף מאפשרת להראות את האופנים שבהם ההתנתקות מן המעורבות הגופנית בסביבה מדלדלת את הגוף ואת החשיבה. כך ניתן לבסס את הביקורת על גישות אשר מעודדות בריחה אל עולם וירטואלי או מחפשות פתרונות טכנולוגיים כתרופת פלא לכל קושי ומכאוב. אחריותו של האדם מתגלה במקום שבו הוא מעורב ושותף, וזוהי אחריות כלפי הישויות שחולקות אתו את המצב, באותה מידה שזוהי אחריותו כלפי עצמו. לפיכך, החיפוש אחר הגילויים השונים של השותפות כדרך להעמקת המעורבות בעולם הוא חיפוש ראוי שיכול לרומם את האדם.
המסקנות החינוכיות העולות מן הדיון מיושמות על הספרות העוסקת בשמירה על הסביבה. הדיון בספריהם של מדענים כגון אדוארד וילסון, ונדנה שיווה, סנדרה סטיינגרבר, רחל קרסון ואחרים, מחזק את הטענה שהכרת מגבלותיה של הגישה האמפיריציסטית-רציונליסטית עשויה להועיל כאשר נדרש שיתוף פעולה בין עמים, בין אנשים ובין תחומי מחקר שונים. אמונה מוגזמת בגישות אמפיריציסטיות-רציונליסטיות וחוסר נכונות להטיל ספק בתרבות גרמו לחוקרים אחדים לתאר את המציאות הסביבתית-הגלובלית כשדה חסום, שאינו מצביע על כיוון פעולה. לעומת זאת, חוקרים שניסו להבין את המציאות בכל הצדודיות שבהן היא מתגלה, גישה שניתן להשוותה לפנומנולוגיה של התפיסה, יצרו שדה בהיר וחד-משמעי שמוביל לפעולה.
סדרת ``פרשנות ותרבות``
בעריכת פרופ` אבי שגיא
האדם הוא יש מפרש. בני אדם, יחידים וחברות, מנהלים את חייהם תוך פירוש מתמיד של מעשיהם, ערכיהם, עולמם ומכלול פעילותם. מעשה הפרשנות אינו רק נחלתם של חוקרי תרבות, אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של כל אדם הפועל בעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא פעיל. הפעילות הפרשנית היא אחד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי. האדם כיצור חושב אינו מסתפק בעשייה; אדרבה, עשייתו מלווה בהסבר או בהבנה של מעשיו. אמנות הפרשנות משוקעת בדרך כלל בפעילות הפרקטית עצמה, והיא איננה מוארת באורה של התודעה וההכרה השיטתית.
ואולם לעתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי; או אז מוסטת תשומת הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי. מעבר זה מסמן את ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח, בניתוח ובתיאור של מרחבי הפעילות האנושיים שבהם מגולמת באופן מובלע פרשנות. העבודה השיטתית הזאת היא עבודתו של התאורטיקן, והיא מציינת את הפיכת הפרשנות המובלעת בפרקטיקה למומנט עצמאי.
סדרת הספרים ``פרשנות ותרבות`` עוסקת במומנטים פרשניים. הספרים שייכללו בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו: פרשנות של טקסטים ספרותיים, פילוסופיים, דתיים ואחרים, פרשנות של תרבויות וחברות. סדרת הספרים כולה מתייחדת בניסיון להציע קריאה פרשנית חדשה ומאתגרת.

ספר זה, המתמקד בביקורתו של מרלו-פונטי על האונטולוגיה המסורתית במדע ובפילוסופיה, מראה כיצד יכולים הרעיונות העולים מתוך ביקורת זו לתרום לחינוך בכלל ולחינוך לשותפות ולאחריות כלפי הטבע בפרט. בהמשך מובהר מושג השדה-התפיסתי של מרלו-פונטי. זהו מושג מפתח, המאפשר התייחסות מורכבת לתופעת התפיסה. ההתחלה מן הראשוניות של הגוף מאפשרת להראות את האופנים שבהם ההתנתקות מן המעורבות הגופנית בסביבה מדלדלת את הגוף ואת החשיבה. כך ניתן לבסס את הביקורת על גישות אשר מעודדות בריחה אל עולם וירטואלי או מחפשות פתרונות טכנולוגיים כתרופת פלא לכל קושי ומכאוב. אחריותו של האדם מתגלה במקום שבו הוא מעורב ושותף, וזוהי אחריות כלפי הישויות שחולקות אתו את המצב, באותה מידה שזוהי אחריותו כלפי עצמו. לפיכך, החיפוש אחר הגילויים השונים של השותפות כדרך להעמקת המעורבות בעולם הוא חיפוש ראוי שיכול לרומם את האדם.
המסקנות החינוכיות העולות מן הדיון מיושמות על הספרות העוסקת בשמירה על הסביבה. הדיון בספריהם של מדענים כגון אדוארד וילסון, ונדנה שיווה, סנדרה סטיינגרבר, רחל קרסון ואחרים, מחזק את הטענה שהכרת מגבלותיה של הגישה האמפיריציסטית-רציונליסטית עשויה להועיל כאשר נדרש שיתוף פעולה בין עמים, בין אנשים ובין תחומי מחקר שונים. אמונה מוגזמת בגישות אמפיריציסטיות-רציונליסטיות וחוסר נכונות להטיל ספק בתרבות גרמו לחוקרים אחדים לתאר את המציאות הסביבתית-הגלובלית כשדה חסום, שאינו מצביע על כיוון פעולה. לעומת זאת, חוקרים שניסו להבין את המציאות בכל הצדודיות שבהן היא מתגלה, גישה שניתן להשוותה לפנומנולוגיה של התפיסה, יצרו שדה בהיר וחד-משמעי שמוביל לפעולה.
סדרת ``פרשנות ותרבות``
בעריכת פרופ` אבי שגיא
האדם הוא יש מפרש. בני אדם, יחידים וחברות, מנהלים את חייהם תוך פירוש מתמיד של מעשיהם, ערכיהם, עולמם ומכלול פעילותם. מעשה הפרשנות אינו רק נחלתם של חוקרי תרבות, אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של כל אדם הפועל בעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא פעיל. הפעילות הפרשנית היא אחד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי. האדם כיצור חושב אינו מסתפק בעשייה; אדרבה, עשייתו מלווה בהסבר או בהבנה של מעשיו. אמנות הפרשנות משוקעת בדרך כלל בפעילות הפרקטית עצמה, והיא איננה מוארת באורה של התודעה וההכרה השיטתית.
ואולם לעתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי; או אז מוסטת תשומת הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי. מעבר זה מסמן את ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח, בניתוח ובתיאור של מרחבי הפעילות האנושיים שבהם מגולמת באופן מובלע פרשנות. העבודה השיטתית הזאת היא עבודתו של התאורטיקן, והיא מציינת את הפיכת הפרשנות המובלעת בפרקטיקה למומנט עצמאי.
סדרת הספרים ``פרשנות ותרבות`` עוסקת במומנטים פרשניים. הספרים שייכללו בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו: פרשנות של טקסטים ספרותיים, פילוסופיים, דתיים ואחרים, פרשנות של תרבויות וחברות. סדרת הספרים כולה מתייחדת בניסיון להציע קריאה פרשנית חדשה ומאתגרת.