חמישים שנה לאחר ההכרזה ההיסטורית על גילוי מבנה הסליל הכפול של ה-DNA ב-1953, באה הכרזה מהפכנית לא פחות ממנה, על סיומו של אחד הפרויקטים הכבירים והשאפתניים ביותר בתולדות המדע: בתום שבע שנים הושלמה טיוטת הגנום האנושי. האומנם השלמת המפעל הענקי של "הרצפת גנום האדם" היא נקודת מפנה כה דרמתית? ואם כן, בשביל מי? בחיי המדע? בחיינו? בחיי כל אחד מצאצאינו?
ג'ון סלסטון, חתן פרס נובל לרפואה, מוליך אותנו אל מאחורי הקלעים של המערכה המדעית, המסחרית, המוסרית, בדרך אל ההישג הגדול. הוא חושף לפנינו את הדמויות, הפוליטיקה, המחלוקות, הכסף הגדול ומאבקי היוקרה, כמי שמספר על מירוץ בין טובים לרעים.
ואכן, החוט המשותף הוא בין השאר סיפורם של הטובים המבקשים לא רק לקדם את הרפואה אל עבר הישגים שלא עלו על דעתנו עד לפני שנים לא רבות, אלא גם לשמור עלינו - אזרחי העולם החדש הזה - ולהבטיח שהגנום האנושי יהיה תמיד פתוח לכול והמחקר המדעי לא יותנה ברווח כלכלי עתידי. החוט המשותף הוא סיפור מדעי מאלף מאין כמוהו, שירתק את כל מי שלצד המדע מוטרד גם מן ההשלכות של העולם הטכנולוגי החדש שהמדע מתנהל בו: הכסף (כל כך הרבה כסף!), אמנות הניהול, הפוליטיקה, והקשר הבעייתי בין יחצ"נות לאמת.
פרופסור ג'ון סלסטון עמד במשך שבע שנים (2000-1993) בראש הצוות הבריטי של פרויקט הגנום האנושי. על תרומתו לפרויקט זכה סלסטון ב-2002 בפרס נובל לרפואה. ג'ורג'ינה פרי היא עיתונאית-מדע עטורת שבחים. היא פירסמה כמה ספרים, ובהם ביוגרפיה של מקס פרוץ, מן הביולוגים פורצי הדרך במאה העשרים, חתן פרס נובל גם הוא.
החוט המשותף, גנום האדם: סיפור על מדע, פוליטיקה ומוסר מאת ג'ון סלסטון וג'ורג'ינה פֶרי בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות, סדרת פילוסופיה ומדע בעריכת יהודה מלצר, מאנגלית: דן תמיר, עריכה מדעית: עדי מרקוזה-הס, עטיפה: פיני חמו, 351 עמודים.