הקדמה
ב-2007 יצא לאור ספרי הראשון לוחמה פסיכולוגית. היה מאוחר מדי לכלול בו את אירועי מלחמת לבנון השנייה, שבה נותצו מספר עקרונות צבאיים שמשלו בצה"ל כמו "לוחמה מבוססת אפקטים", "ניהול אש" ושאר מונחים מהלקסיקון הצבאי הפוסט־מודרני. מרכיב הלוחמה הפסיכולוגית [ל"פ] של צה"ל היה מצומצם ביותר באותה מלחמה, וכישלונה בלט במיוחד בסצינת הסיום שלה — הניסיון להציג תמונת ניצחון בבנת ג'בייל.
המציאות כידוע משתנה תדיר, ולאחר מלחמת לבנון השנייה התחוללו כמה אירועים ששינו את הסדר העולמי: "האביב הערבי" (2010); העלייה ברמת האיומים מאיראן; ארגונים בין־לאומיים שהגבירו את מעורבותם בקמפיין החרם על ישראל; מנהרות של חזבאללה וחמאס שנחשפו; ומקרים נוספים. במישור העברת המסרים התפתחו מ-2006 טכנולוגיות חדשות של שיתוף מסרים ורשתות חברתיות עם דגש חזק על מסרים ויזואליים, הטלפון הנייד נעשה נפוץ ומשוכלל יותר, ומשך הזמן שעובר מיציאתו של מסר מהשטח ועד שהוא מגיע לתפוצה ויראלית התקצר.
מטרתו של ספר זה להמשיך את תובנות הספר הקודם, לעדכן את הדרוש עדכון ולתמרץ את החשיבה הביטחונית בתחום החשוב של הלוחמה שלא באמצעים אלימים. תפיסתי הביטחונית גורסת, שכדי לנצח יש למצוא תמיד את התחום שבו האויב חלש. הדבר נשמע אולי טריוויאלי, אך במציאות אינו כך. מ-1948 מדינות ערב משתמשות בפלסטינים ככלי במאבק נגד ישראל, ועושות זאת ביעילות רבה. שימוש דומה בעדה השיעית בלבנון נגד ישראל עושות מדינות האזור במעגל הראשון (סוריה ולבנון) ובמעגל השני (איראן).
מלחמת ששת הימים הבהירה לפלסטינים, ובראשם יאסר ערפאת, את המצב האסטרטגי שנוצר, ובהבינם אותו הם ניתחו נכוחה את מצבם. לאחר שכשלו המסות של צבאות ערב בניסיון להכריע את ישראל במלחמות השונות, חיפשו הפלסטינים דרכי פעולה חדשות למיטוטה והחלו לנקוט שיטה שונה — טרור. גל זה בוצע אומנם על ידם, אך ההכוונה וההדרכה שאפשרו אותו היו של ברית המועצות במסגרת תוכני "הלוחמה המהפכנית" שפיתחו הקומוניסטים במקומות שונים בעולם, כחלק מהמלחמה במערב.
כאשר כשלה במלחמת ששת הימים האסטרטגיה הפלסטינית לסבך את ישראל במלחמה עם צבאות ערב, הם עברו ללוחמת גרילה וטרור נגד ישראל מבסיסים מחוץ ומפנים. כאשר הטרור שהפעילו בתחומי ישראל לא הביא להם את התוצאות המקוות — העבירו אותו מחוץ לגבולותיה, אך למרות הצלחות (מבחינתם) בהתחלה, כמו בכפר האולימפי במינכן ובחטיפת מטוסים, גם קמפיין הטרור הבין־לאומי לא הביא את הכניעה הישראלית המצופה. משנבלמו הטרור והגרילה מלבנון ומחו"ל — עברו הפלסטינים לשיטת התנגדות עממית לא אלימה. זו אומנם הייתה רחוקה מאוד מהמודל ההודי של מהטמה גנדי, אך האנתפאדה הראשונה שפרצה בראשית דצמבר 1987 הצליחה לשמור על תדמית לא־אלימה בסיוע אוהדים רבים. תוך ימים מספר השתלטה עליה התשתית הארגונית של אש"ף שהניח ח'ליל אל־וזיר (אבו ג'האד) כעשור קודם לכן. האנתפאדה השנייה, לעומתה, הייתה מאורגנת מתחילתה ורבת אלימות, ונעצרה רק כדי לאפשר לישראל לסגת מרצועת עזה. משם עברה הלוחמה הפלסטינית לזירה הבין־לאומית — ה-BDS, בית המשפט הבין־לאומי בהאג והיד עוד נטויה.
לאחר מלחמת ששת הימים התארגן אש"ף מחדש, והפלסטינים עשו שימוש רב בתוצרי תקשורת, שכללו הפקת סרטים וספרים, דוברות, יחסי ציבור ועוד. הם התקדמו בנושא זה בשילוב של ניסוי וטעייה, בהתבסס על הנחיות שקיבלו מרמטכ"ל צפון וייטנאם הקומוניסטית, גנרל וו נגוין גיאפ — האיש ששכלל את דוקטרינת הלוחמה המהפכנית והפעיל אותה בהצלחה בווייטנאם במחצית השנייה של המאה ה-20 מול הצד שכנגד. אחד התנאים המרכזיים להצלחתה של לוחמה מסוג זה, הוא הכרה תרבותית מדויקת של האויב. הפלסטינים הצליחו לגבש דוקטרינת ל"פ, שבה יש להם יתרון עצום על הישראלים.
בכל השלבים היו צה"ל ומערכת הביטחון הרחק מאחורי המתרחש בשטח. המודיעין וגורמי המטה לא הבינו בזמן את המציאות שעיצבו הפלסטינים: אלה תקפו בכל פעם מחדש בנשק שונה ובזירה אחרת, ועד שמערכת הביטחון הבינה היכן נמצא מרכז הכובד וגיבשה לו מענה הולם, הם עברו לנשק חדש ולזירה שונה.
ספר זה נועד, בין השאר, לחדד את חשיבות העיקרון הצבאי הוותיק של הצורך להכניס נשק חדש לזירת העימות כדי להכניע את האויב. על ישראל והמערב להבין עיקרון זה, ולהילחם בנטייה הקיימת של "עוד מאותו הדבר" הרווחת בממסד הביטחוני והתעשייתי (כמו שימת דגש על מטוס מהיר יותר, טנק ממוגן יותר, רובה היורה רחוק יותר). הנשק שליווה את הפלסטינים בכל מאבקיהם היה נשק הל"פ, ועל כן יש להסתגל אליו אך יש להבין כי ביום (הרחוק) שגם בישראל ובמערב ייתנו מענה הולם לל"פ — יחליף אף האויב את נשקו.
ספר זה נחלק לשני שערים: השער הראשון ("לוחמה ומידע", פרקים א' עד י') יבהיר את המושגים בתחום לוחמת המידע, ויעסוק בל"פ ובניהולה. השער השני ("הלוחמה הפסיכולוגית הפלסטינית בסכסוך עם ישראל", פרקים י"א עד י"ד) יעסוק ביישום כללי הל"פ בזירות סכסוך, וידגים זאת דרך ארבעה מקרי בוחן: חטיפת גלעד שליט, אירועי הגדר ברצועת עזה והלחימה במבצע "שומר החומות", מלחמת רוסיה־אוקראינה ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה ערב ירידת הספר לדפוס.
שער ראשון
לוחמה ומידע
פרק א
מהו מידע
עד עידן המחשבים הגדרות של מושגים כמו "מידע" ו"ידע" היו נחלתם של פילוסופים. מאז נכנסו המחשבים לחיי היום יום שלנו, הסתבר שההגדרה מהו מידע היא עניין מסובך למדי. בני אדם מעבירים מידע, כך גם תאים בגוף וכך גם מכונות. לכל תחום יש ראייה שונה של צרכיו. ישנם חוקרים הסבורים שלא ניתן כלל להגדיר מהו מידע.1 המילה Information נזכרת לראשונה במאה ה-15. מידע במשמעות המתמטית בהתייחסותה למחשבים אנו מוצאים רק במאה ה-20. ספרות רחבה נכתבה בניסיון להגדיר מהו מידע. מסתבר שמידע הוא אובייקט אחד למהנדס ואובייקט שונה לחלוטין לביולוג, לשלישי הוא תהליך ולרביעי הוא כלי. בחלק זה של הספר אנו נדרשים לענייני מחשבים (הגנה והתקפה), ולכן נקבע שמידע הוא כלי שבו משתמשים גורמים שונים כל אחד לצרכיו.
המחבר הראשון העוסק בתחום ההגדרה הוא המתמטיקאי קלוד שאנון המוכר לכל תלמיד תקשורת, שהגדיר מידע כ"מסר המועבר ממְשַדֵר לקולט". מבקרים מתחומים שונים טענו כי ההגדרה חסרת קונטקסט, אך כל מבקריו מודים שהוא אבי המקצוע information science כפי שהוא נקרא כיום. כפי שיוזכר בהמשך (פירמידת המידע), רצוי להגדיר ראשית כל מה שעובר בין משדר לקולט, ולכן מנסים להגדיר את המונח "נתונים" (Data). אלו יוגדרו כעובדות פשוטות ללא הקשר או ארגון. כך נוכל לגשת להגדרה שמידע הוא "נתונים הניתנים להעברה בדרך של תקשורת".2
העידן המודרני הביא עלינו שפע של דרכי התקשרות ומידע, שיצר מבוכה וערפול מושגים. כך, המילים "מידע", "ידע", "אינפורמציה", "תקשורת" ו"מדיה" נזרקות תכופות לחלל האוויר גם כאשר השימוש בהן אינו נכון. המילה המבלבלת ביותר היא "תקשורת". באנגלית מבחינים בין communication ל-media, אך בעברית קיים בלבול בין תקשורת במשמעות של תהליך העברה מגורם לגורם, ובין תקשורת כתיאור האמצעים שבהם מתבצע תהליך ההעברה, כמו מחשב, רדיו וטלוויזיה.
נוסף על כך, יש המתייחסים לתהליך התקשורת כאל מוסד בפני עצמו, למשל בביטויים "התקשורת קבעה" או "התקשורת משפיעה". יש להניח שבלבול זה נובע מהחדשנות של תחום התקשורת, אף על פי שתקשורת המונים במשמעותה המודרנית קיימת כ-150 שנים. רק לצורך השוואה, אותו קושי קיים בנוגע למונח "אנרגיה".
כל זמן שהשימוש במילים אלה הוא חלק משיחה כללית, שבמסגרתה מתייחסים אליהן ללא הבחנה ברורה, ולעיתים קרובות אף שוגים בשימוש בהן, אין נזק מהותי מלבד אי דיוק מדעי. אולם, כאשר מדובר במסמך שהוא בסיס למדיניות, לדוגמה, שומה עלינו להבהיר את המושגים, מאחר שהבסיס הארגוני שייבנה על גבי המילה שבה בחרנו חייב להיות מדויק וברור, שכן יש לו השלכות ומשמעויות רבות.
מהו אפוא מידע? למעשה, זהו כל דבר שמתרחש בעולם ונקלט במערכת החושים. הדוגמה הקלאסית שהחוקרים בתחום מביאים היא בעקבות שאלה פילוסופית על עץ הנופל ביער מבלי שיצפו בו, והשאלה היא האם הוא משמיע קול? זהו דבר שמתרחש חדשות לבקרים בלי ששמים לב אליו, אולם כאשר אדם צופה בעץ הנופל, או שומע את רעש הנפילה — האירוע הופך לנתון (Data).
המהפכה התעשייתית הובילה למהפכת המידע ולסביבה מודרנית עתירת מכשירים, שלא רק מסייעים לשימור המידע אלא אף מייצרים אותו. המידע עוטף אותנו מכל עבר.3 גלי רדיו מוצפנים חודרים את קירות בתינו ואת גופנו, וכמוהם שיחות הטלפון הנייד וגלי השידור של הטלוויזיה. כמו כן, מידע גלוי מביט בנו מלוחות המודעות, מצג המחשב ומדפי העיתון.
כדי לגלות את המידע המקודד יש צורך באנטנה קטנה שתגביר את עוצמת הגלים, ותתרגם אותם לקול ולאור. אולם האנטנה מגלה הרבה יותר מכך: היא קולטת שיחות של טייסים ושל חובבי רדיו, שיחות צבאיות חשאיות, דברים המושמעים בטלפונים הניידים ואפילו קולות של נעילת מכוניות ושל הדלקת מכשירי טלוויזיה באמצעות שלט־רחק. מידע רב עובר בכבלים הפרוסים לאורך הסביבה ולרוחבה, ומודם פשוט מאפשר לתרגם את המידע ולהעבירו אל המחשב הקרוב.
נתונים שנצברים במכשיר או מועברים על ידו נעשים נוחים יותר לשימוש, אך אינם נבדלים הבדל של ממש מנתונים שנקלטו בידי אדם. הטכנולוגיה מאפשרת לנו לאסוף ולהעביר יותר מידע, ולעשות זאת במהירות רבה יותר. את ההשפעה הכוללת של נושאים אלה ניבא כבר בשנות השישים של המאה ה-20 החוקר הקנדי מרשל מקלוהן, שטען כי ההשפעה הכוללת של מצב עניינים זה יוצרת מציאות חדשה.4 מציאות חדשה זו לא נעלמה מעיניהם של חוקרים לצורכי ביטחון, כמו תומס רונָה מתאגיד 'ראנד' האמריקני, שהחל לבדוק את תפיסת לוחמת המידע בראשית שנות השבעים.
המידע גדל בקצב עצום, והאתגר של ימינו אינו רק כיצד להתמודד עם הגודל ועם המהירות של המידע העובר בערוץ מסוים, אלא גם כיצד להתמודד עם מערכות מידע רבות כל כך. כדי להבדיל בין הנתונים המתרחשים לבין אלה המתקיימים בסביבה הטכנולוגית, נוצר המושג "פונקציית המידע", הכולל את כל הפעולות הנעשות לשם השגת מידע, אחסונו, המרתו והעברתו בסביבה הטכנולוגית. יש לשים לב שכל שלב כזה (השגה, אחסון וכדומה) רגיש למניפולציה, ובשל כך משפיע על הדרך שבה הצרכן מבין אותו ונוקט עמדה או מעשה.
כמה הגדרות נוספות למושג "מידע". הגדרה אחת קובעת כי "מידע הוא גורם המקטין אי ודאות באמצעות מסרים". בבסיס הגדרה זאת נמצאת ההנחה שכל מידע אפשר לבטא במסר. תפקידו של המסר הוא להצביע על חלופה אחת מתוך מערך אפשרי של חלופות. משום כך, כמות המידע המיוצגת על ידי מסר מסוים היא פונקציה ישירה של מספר החלופות האפשריות שהמסר "בוחר" ביניהן.
על פי הגדרה זאת, כדי להבין מהו מידע מספיק להבין ולהגדיר את מה שאיננו יודעים, ואז להציג חלופות להקטנת אי הוודאות. המידע שיתקבל או יעובד ממקורות ומאמצעים שונים, יסייע בידנו לבחור בחלופות שיקטינו את אי הוודאות. הגדרה זאת מקובלת על הזרמים השונים העוסקים בעיבוד מידע ובניהול מידע, משום שהיא ניתנת לניסוח מתמטי ומשתמשים בה בתחום המחשבים הנקרא "מערכות מידע".
מידע יכול להיות מוגדר גם כך: "הערך המוסף העיקרי בפעילות כלכלית ו/או מנהלית". הגדרת המידע על פי תפקידו הכלכלי מיוחסת למהפכה התעשייתית, שהביאה בעקבותיה את מהפכת המידע.5 בימינו ברור שמידע הוא עיסוק מרכזי בקרב המפרנסים במשק מודרני, וההגדרה הנוכחית מבוססת על מרכזיות תפקידו הכלכלי של המידע. ההיבט המרכזי מנקודת המבט של ספר זה הוא המידע הביטחוני, ולכן ראוי לבדוק אותו כדי להבין את אפשרויות המניפולציה במסגרתו.
המידע האנושי - קליטה, קידוד, זיכרון
חוקרים רבים עסקו בסוגיות הקליטה והעיבוד של נתונים ושל מידע בקרב אנשים. המודל הבסיסי המקובל גורס, כי נתונים ומידע נקלטים באופן תדיר ממקורות שונים באמצעות החושים (ראייה, שמיעה, ריח, מישוש וטעם), במודע ובלא־מודע. הנתונים עוברים "קידוד" לפני שהם נשמרים בזיכרון לטווח קצר. כלומר עוברים רצף של תהליכים, המשפיע על הדרך שבה נקלטים הנתונים או המידע אצל האדם הספציפי. הנתונים או המידע עוברים תהליכי התגבשות, המשתנים מאדם לאדם. תהליכים אלה הופכים את הזיכרון לקבוע, יציב ומשתמר לאורך זמן, ומאפשרים לאדם לשלוף אותם בהמשך. הנתונים או המידע נשמרים בזיכרון לטווח קצר במשך שניות אחדות. תהליך של "מיסוך" (קליטת נתון חדש), מגבלות של קיבולת וגורמים נוספים מביאים לאיבוד המידע מהזיכרון לטווח הקצר.
נדבך נוסף במושגי היסוד בתחום המידע הוא הבנת תהליך התקשורת, שבמסגרתו עובר המידע מגורם אחד למשנהו. מסרים מועברים ומגיעים ממקור מסוים. בדרכם אל היעד הם עוברים קידוד, בדרך שאפשר יהיה להעבירם בערוץ (לדוגמה כתיבה, המרה לאותות חשמליים, תמונה, קול וכדומה). המסר המקודד עובר דרך ערוץ (טלפון, טלוויזיה, אינטרנט, רדיו, או נייר מודפס). בזמן המעבר בערוץ המסר עלול להתעוות, להשתנות או להשתבש כתוצאה מהפרעות אקראיות או מכוונות. לבסוף עובר המסר פענוח לפני שהוא מגיע ליעד.
נהוג לדבר על מידע כמושג כוללני, אך למעשה יש להבחין בין נתונים, מידע, ידע ותבונה, וכן בין מידע אצל אנשים ומידע בארגונים. הנחה מקובלת היא כי אצל אנשים מתקיים מדרג, שבו תוצאת שלב אחד משמשת כקלט לשלב הבא באופן שאי אפשר לדלג על השלבים השונים — ידע, הבנה, יישום, ניתוח, סינתזה והערכה. לעומת זאת, בארגונים מתקיים המדרג: נתונים, מידע, ידע ותבונה.
הפרט אוסף נתונים בעיקר באופן קוגניטיבי באמצעות החושים, שומר אותם בזיכרון לטווח קצר ולאחר קטלוג וסיווג, באמצעות תהליך קידוד, מעביר אותם לזיכרון לטווח ארוך. משם הוא שולף אותם במידת הצורך והיכולת.
לעומת זאת, ארגון אוסף נתונים ומעבד אותם רק לאחר הנחיה מפורשת, ובהמשך מנהל אותם (מעבד, מאחסן, שולף, מבטל) באמצעות מערכות מידע וידע. מידע אפשר להעביר בין אנשים, אך ידע יש לרכוש באמצעות לימוד. מגבלות של עיבוד וזיכרון מקשות על הפרט לנהל באופן עצמי את הידע, בעוד בארגונים רבים ניהול הידע מתפתח באופן מואץ, תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת. שני סוגי המידע — הפרטי והארגוני — חשופים להפרעות ולשיבושים יזומים ולא יזומים.
מידע הוא גורם המקטין אי ודאות. הקטנת נקודות אי הוודאות מסייעת בתהליכי קבלת החלטות, משפרת ביצועים ומקטינה רמות חרדה אצל אנשים. מניעת מידע גורמת כמובן לתוצאות הפוכות.
