“"האוגדה, עוצבת היסוד של צה"ל בקרב היבשה, היא הגוף הראשון במעלה ההייררכיה שבו נתונים למרותו של אדם אחד – מפקד האוגדה – ומטהו, כל מרכיבי הכוח היבשתי – חי"ר, שריון, ארטילריה, הנדסה, גופי שליטה ופיקוד, סיוע לוגיסטי וכן סיוע אווירי או אחר כנדרש.
אחדות הפעולה, הגמישות והאורגניות של האוגדה הפכו אותה לעוצבה שהכריעה את קרב היבשה במערכות ישראל מאז מלחמת סיני בשנת 1956" (מתוך הקדמת שר הביטחון דאז, אהוד ברק, עמוד 9).

הספר "בכוחם להכריע" (הוצאת משרד הביטחון, 2007) מאת תא"ל במיל' אלישיב שמשי, הינו מחקר הבוחן את תפקידו המיוחד של מפקד האוגדה בצה"ל ואת חשיבותו הקריטית לניצחון בקרב. שמשי עצמו, המתמחה בחקר הפיקוד הטקטי בשדה הקרב, שירת שנים ארוכות בחיל השריון מטוראי ועד למפקד אוגדה. על פועלו כמג"ד במלחמת יום הכיפורים עוטר בעיטור המופת. הספר הוא כרך נוסף בסדרת ספרים מאירי עיניים שכתב אודות סוגיות מהותיות בתחום הטקטיקה והמנהיגות הצבאית. בספרו הוא מנתח שלוש אוגדות שלחמו במלחמה הקשה מכל, מלחמת יום הכיפורים: אוגדה 146 בפיקוד מוסה פלד, שלחמה ברמת הגולן, ואוגדות 143 ו-162, בפיקוד אריק שרון ואברהם אדן, שלחמו בחזית הדרום בסיני. "מלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006 – כמעט שנות דור מאז הופעלו לאחרונה אוגדות צה"ל במבצע של"ג – חשפה את עומק הסיכון שצה"ל ניצב בפניו אם לא ישכיל למשוך חוט רצוף של זיכרון פיקודי ומבצעי בהפעלת עוצבות גדולות במערכה" (עמוד 10), כתב בהקדמה לספר שר הביטחון דאז, אהוד ברק.

אחד הפרקים המרתקים בספר הוא אודות לחימת אוגדה 146 ברמת הגולן. מפקד האוגדה, תא"ל משה (מוסה) פלד, שנחשב בעקבות זאת לאחד מ"חמשת מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה", לצד גנרל-פלדמרשל ארווין רומל, גנרל קרייטון אברמס, גנרל ג'ורג' פטון והאלוף ישראל טל, במוזיאון השריון בפורט נוקס, בית הספר לשריון של צבא היבשה האמריקני. פלד "הצטרף כבר בגיל 14 להגנה. במלחמת העצמאות (1948) שירת כמ"כ, מ"מ ומ"פ פלוגת ג'יפים, ובסופה השתחרר מהצבא. בשנת 1958 נענה לבקשת הצבא וחזר לשירות. שנתיים לאחר מכן התמנה כמג"ד טנקים ובשנת 1962 השתלם בקורס שריון מתקדם בארצות-הברית. במלחמת ששת הימים (1967) שימש סגן מפקד אוגדה 36, שלחמה ברמת הגולן" (עמוד 187).

במלחמת יום הכיפורים "אוגדה 146 בפיקודו של תא"ל מוסה פלד הייתה עתודה מטכ"לית, והיא הופנתה לחזית הסורית בשעה הקשה ביותר של פיקוד הצפון. הסורים פרצו לתוך רמת הגולן, והמצב היה כה חמור עד כי בפיקוד התכוונו לנטוש את רמת הגולן ולהגן על קו נהר הירדן. האוגדה ביצעה התקפת-נגד וכבשה מחדש את דרום רמת הגולן – התקפה שחוללה את התפנית הגדולה בחזית הסורית.
מוסה הגיע לפיקוד הצפון ומצא את האלוף חופי בשעותיו הקשות ביותר. זה לא מנע ממנו לעמוד על דעתו כי יהיה זה משגה להניע את אוגדתו להגנת מעברי הירדן, כפי שרצה אלוף הפיקוד. את נימוקיו לצאת להתקפת-נגד הביא בפני חיים בר-לב, וההכרעה בין שתי דרכי הפעולה נפלה כפי שביקש" (עמוד 231). סיפור לחימתה, בהובלתו, הוא אחד מהפחות מוכרים אודות המלחמה ההיא והוא מרתק.

הספר כתוב בשפה פשוטה וישירה, אנטי-תזה לפקודות ולבלבול ששררו בצבא במהלך מלחמת לבנון השנייה. הוא קולח, מרתק ועשיר בדוגמאות. בסוף כל פרק סיכם המחבר את לחימת האוגדה וניתח את שגיאותיו והישגיו של מפקדה. בסוף הספר ישנו פרק שמנתח את הצמתים המכריעים בהם עמדו מפקדי שלוש האוגדות לאור דילמות ערכיות ומבצעיות. הקריאה בו נעימה ומהנה וראוי שיקראו בו חובבי מורשת הקרב וההיסטוריה הצבאית וקציני ומפקדי צה"ל.”