"עוף מוזר, כך אני מגדירה את עצמי עכשיו. שום דבר לא רגיל אצלי, אפילו הפרעת האכילה שלי מוזרה ושונה מכל מה שקראתי בספרים וראיתי במחלקה. איזה טקס פיתחתי לי בשביל ההקאה, עם מברשת שיניים קשה, לתוך שקית ניילון שאני שומרת בחדר מאחורי הדלת כל הלילה, לפעמים טורחת להחביא אותה במגירה. אני אף פעם לא מקיאה באסלה או במקלחת, רק לשקית, שוקלת אותה ושומרת אותה, לפעמים כמב ימים."
"חשבת פעם כמה אומץ יש בהתאבדות? תמיד לימדו אותנו שהתאבדות היא מעשה של חולשה, ויותר הרמת ידיים. אולי זה נכון, אבל זה גם מעשה של המון כוח והשלמה, הבנה עמוקה שלחיים אין משמעות יותר, הם קשים מכדי לשאתם ופירורי האושר הקטנים שאנו זוכים להם מידי פעם אינם שווים את הסבל העמוק ואת הקשיים שאנו חווים רוב הזמן. המצוקה כבדה ומכבידה. מאיפה הכוח להיות כל כך אגואיסט, לחשוב רק על עצמך פעם אחת בחיים ולא על אחרים?"
