כערער בערבה הוא המשכו, העומד בפני עצמו, של הרומן כעשב השדה. התייתמותו של הגיבור, יחיא בן ה־ 19 , מאביו הנערץ, היא רגע הפרידה מן הילדות והנעורים ונקודת ההתחלה של חייו כגבר. סיפור המעשה נמתח על פני שנתיים דחוסות־אירועים בחיי הגיבור ובחיי הכלל, בתחומיה של מושבת איכרים ותיקה שהיא בת־דמותה של ראשון לציון, בה נולד המחבר וצמח. יחיא אמנם אחוז בקשר עז וחם אל אמו ואל אחיו הקטנים, ומשולב בחייה ובמסורותיה של קהילת יוצאי תימן, אולם האופק שלו מתרחב והולך ופורץ את גבולותיה של שכונתו בחפשו מעגלי שייכות נוספים ואפיקי פורקן לכוחות הגועשים בו. הרומן עשוי כשרשרת של גילויים המעצבים את דמותו של יחיא כאדם בוגר: גילוי כוחות התשוקה והאהבה התוססים בתוכו, הפצעת מודעותו הפוליטית ככל שהוא מתערב בחיי הציבור ונמשך אל אנשי תנועת הפועלים, זעמוֹ על ההתנשאות והקיפוח העדתי הטבועים ביחסם של אדוני המושבה כלפי תושביה התימנים. המציאות ההיסטורית של השנים ההן (1931-1929) ניכרת היטב בסיפור, המעלה בחיוניות רבה את מרקם היחסים הסבוך ששרר בארץ-ישראל המנדטורית בין יהודים אשכנזים ומזרחים, חלוצים ובורגנים, ובינם לבין השכנים הערבים מזה ונציגי השלטון הבריטי מזה. מתחים אלה מתנקזים אל ‘יום המשמרות’, התכתשות עקובה מדם בין בריטים, יהודים וערבים על רקע מאבקם של פועלי המושבה לעבודה עברית במשקי האיכרים. כל זה מוגש בנוסח מסוגנן שהוא הישג בפני עצמו. לשונו של כערער בערבה מעוגנת בלשונות הכתב והדיבור של יהודי תימן, ושואבת מלוא חופניים מאוצרותיו של ארון הספרים היהודי.
כערער בערבה ראה אור לראשונה ב־ 1957 . מהדורה מחודשת זו כוללת אחרית־דבר מאת נורית גוברין, וביאורי מלים ומושגים.