“כאנגלופיל מוצהר ובמיוחד של התקופה הויקטורינית אני יכול אומנם לברך על המפעל שהגה דני קרמן אם כי לא במעט הסתייגויות על משקל "תפסת מרובה לא תפסת!".
520 עמודיו של הספר ואי התמקדותו למשל, ב-40 הסופרים העיקריים והשארת האחרים הפחות ידועים לחלק ב' שלו הפכוהו למגלומני ומפספס את מטרתו.לטיול ללונדון לא לוקחים ספר טלפונים(!) שכזה אלא ספר שניתן להכניסו לתיק הנסיעות או אף לכיס המעיל או המכנסיים ומכאן אמליץ על אחד ממקביליו הכתובים בשפה האנגלית שהם הרבה יותר שימושיים לעניינו.”