זהו סיפור ייחודי המשלב אלמנטים ספרותיים פסיכולוגיים ופילוסופיים. העלילה בו היא תוך נפשית בהקצנה של זרם התודעה. הקורא נחשף באמצעים ספרותיים לעומק העולם הפסיכולוגי. הספר נכנס לתודעתו של אלעד המטפל שעורך הצעת מחקר אודות יצר החיים ויצר המוות. אולם הוא מגלה כי במקום ספרי התיאוריה הארכאיים הוא נמשך כמעט בכוח למסע מרגש של גילוי עצמי בו הוא שם את עצמו על 'ספת המטפל'. הוא מגלה באומץ כי 'האמת נמצאת בשקרים שאנו מספרים לעצמנו': הוא משוטט בנפשו באמצעות הטיפול שעבר, זיכרונו הצילומי, מטופליו, חלומותיו והיפנוזה עצמית. תוך כדי כך צפות ועולות הדמויות המרכזיות שעיצבו את חייו כאילו היו שם תמיד ורק חיכו להתגלות מחדש. הוא מגלה שלצד דמויות ההורים המופנמות בחסרונן הוא מוצא גם את הילד שהיה, הנער שהיה, החייל-העלם, כולם חיים עדיין בתוכו באופן כמעט מוחשי, עד כדי מפגש ומשפיעים מאוד על רגשותיו בהווה.
הספר עוסק באהבה כגורם מאחה ומתמקד דווקא במטפל הנכנס לחייו של אלעד בשלב בו האב נעדר, האם בתהליך גסיסה והוא חווה אהבה נכזבת. המטפל מלווה את אלעד לאורך עשור מכריע בחייו ומצליח לאחות קרעים בנפשו. בבגרותו מוצא את עצמו אלעד מהווה גם הוא מושא אהבה למטופליו שלו. המסע שמתחיל בטיפול הארוך שעבר מאז היותו חייל במצוקה ממחיש כיצד טיפול יכול להציל חיים. עם הזמן הופך מחקרו לכתיבה הזורמת על דרך המלך מן הלא מודע באופן אסוציאטיבי כמעט וכך נרקם סיפור חייו לכדי רומן והכתיבה הופכת לכלי התיאור הנכון ביותר לנפשו.