לאמו שוב אינו קורא אמא.
גם לדודו ולדודתו שאספו אותו אל ביתם אינו קורא דוד ודודה.
הוא ילד בן תשע שהוברח מפני הנאצים להונגריה ואחר כך לארץ ישראל.
הוא מרבה להתהלך ברחובות תל אביב, צופה פנימה החוצה, מלקט לו מראות וחוויות ומנסה להתמודד עם נסיבות חייו המורכבות.
הוא נשלח ללמוד ולגור בישיבות, מגשש ומתחבט בגבולות התחומים לו, ספק מכבדם ספק מבקש לפרוץ אתם, ותוהה שוב ושוב לאן הוא שייך – הילד, הנער, הבחור, האיש הצעיר.
וכמדומה גם הזקן הספקן הרושם את הסיפורים כאן ועכשיו.
אגב היזכרויותיו הוא מספר על התנסות מכאיבה ונשכחת באחת ממלחמות ישראל, על הדיילת היחפה שנשענה עליו במטוס מעדן לבומביי, מתאר ובוחן את דמותו השנויה במחלוקת של ראש ישיבת "היישוב החדש" בתל אביב ואת גלגולה מחדש של ישיבת מרכז הרב ומזמן לקורא מפגש מפתיע עם דמותו של מנהיגה, הרב צבי יהודה קוק.
עשרה סיפורים ונובלה אחת הם שהתקבצו כך ביצירתםו הספרותית הראשונה של משה בר-יודא, המציעה התוודעות אל פרשת חיים מגוונת ורבת עניין עם חוויית קריאה כובשת, הודות לכתיבה ספרותית יפהפייה ועברית עשירה ומדויקת.
משה- בר יודא נולד בשנת 1934 בברטיסלבה, כיום בירת סלובקיה.
בשנת 1942 הוברח להונגריה שעדיין לא נכבשה ובשנת 1943 הגיע ארצה. כתב כתיבה עיתונאית ותיעודית , וכאן לראשונה כתיבה ספרותית.